יום הולדת שמח

birthday

ציפורה-חיה נפטרה בשבת. בשיבה טובה ובכל זאת בטרם עת. כבר עמדה על הר נבו וצפתה ב- 100. כבר הכינה הכול ליום ההולדת העגול. כבר התרגשה וקנתה כמות כפולה של מצרכים ואת כל הנחוץ לחגיגה. ולא הספיקה.

היא גרה כל חייה בבית האחרון שבמושב. זה היה הבית היחיד שהכירה. שם נולדה, שם גדלה ושם הבשילה אהבתה לבעלי חיים. אהבתה היחידה. אפילו שמה, ציפורה-חיה, העיד על כך. תמיד אספה אליה כלבים וחתולים עזובים ואפילו עורב פצוע ניתר בחצרה.

בצעירותה עבדה כמה שנים ב"צער בעלי חיים" וב"תנו לחיות לחיות" אבל עזבה לאחר תקופה קצרה. לא הסתדרה עם הולכי על שתיים.

הוריה, שנפטרו בזה אחר זה לפני כארבעים שנה השאירו לה סכום כסף לא מבוטל שהספיק לה למחיה בכבוד גם בלי צורך לעבוד. במושב הכירו אותה כ"אישה החביבה מהבית האחרון". היתה מברכת כל אדם לשלום או מחייכת בשתיקה. בצרכנייה המקומית תמיד הזמינו בשבילה מזון לחתולים ולכלבים בשקים גדולים. ידעו שהיא דואגת ומאכילה את כל הרעבים.

פעם בשנה הייתה מוצאת בחצר פגרים אחדים. בימים אלה היתה אוספת את הפגרים, מסדרת אותם בשורה, מפזרת סביבם פרחים רעננים שקנתה במיוחד, מצלמת אותם צילום אחרון וקוברת בשדה שמעבר לגדר.

כשהזדקנה וכבר היה לה קשה ללכת, שכרה עוזרת בית שהגיעה אחת לשבוע. זו היתה עסוקה בניקיון, במעט בישול ובקניות. כשהמנקה היתה מגיעה, היתה ציפורה-חיה יושבת במרפסת, מביטה בבעלי החיים שבגינה או צופה בסרט טבע בטלוויזיה.

העוזרת היתה זו שמצאה אותה ביום ראשון. שוכבת במיטה ומחבקת אלבום גדול. בכל דף באלבום היה צילום צבעוני של בעלי חיים מתים, מוקפים בפרחים ובצד, מדבקה גדולה שעליה מספר סידורי.

50 – שני חתולים וציפור, 51 – עורב גדול, לטאה וחתול, 52 – כלבלב קטן וקיפוד מזדמן.  וכן הלאה. עד 99.

ציפורה-חיה האכילה את כל חתולי המושב, דאגה לכל הולכי על ארבע והעמידה לכבודם קערות מלאות במזון לחתולים ואוכל לכלבים. לבעלי הכנף פיזרה זרעונים וגרעינים. מדי יום החליפה את המים בקעריות השתיה או הוסיפה מים באלו שהתייבשו.

ופעם אחת בשנה, ביום הולדתה, הייתה מזמינה לעצמה זר פרחים, נוסעת העירה לקניה חשובה, ומוסיפה למזון שפיזרה  חופן קטן של רעל עכברים.

מה שכולם רואים (או שלא)
שמי דפנה פילובסקי. יצאתי לפנסיה לפני כמה שנים ומה כבר אפשר לעשות בפנסיה? להתנדב, ללמוד, לטייל בארץ ובעולם, לצייר... וזהו? אז זהו שלא. אפשר גם להסתובב ברחובות ולכתוב על מה שכולם רואים (או שלא)