2009. ליהי ואני בקולנוע. הסרט השישי בסדרת "הארי פוטר". אמנם לא ראיתי אף סרט קודם ולא קראתי אף אחד מהספרים לצורך העניין, אבל ליהי ביקשה כל כך יפה ואני חייבת זמן איכות איתה. הסרט מרשים אבל לא הבנתי מה לעזאזל הקטע של סנייפ? כבר מהרגע שנכנסתי לסרט הרגשתי שאבדה לי תחושת הזמן. רגע, מה הולך פה? דמבלדור צונח אל מותו. "מה קורה לילוש?", אני שואלת."מה, ככה הוא מת?"
1990. היא נסעת ברכבת ממנצ'סטר ללונדון, שקועה במחשבות. אם חד הורית ומובטלת שמחפשת דירה חדשה להתגורר בה. היא בוהה בחלון, הנופים של אנגליה חולפים על פניה והמחשבות נודדות רחוק. פתאום היא רואה ילד ממושקף לנגד עיניה. הוא רזה עד כחוש אך בעיקר עצוב. היא שולפת מפית נייר ומשרבטת עליה כמה משפטים. בלילה, כשהראש מלא ברעיונות, היא ממשיכה לכתוב עוד שני עמודים שלמים.
שש שנים חלפו עד שסיימה לכתוב את הספר במלואו; רוקמת חוטים של סיפורי עם, טווה קורים של אגדות ושוזרת מיתולוגיות. תוך כדי מובסת אימה בקרב מול מחלת הטרשת הנפוצה והיא הולכת לעולמה. הילד הממושקף והכחוש מסייע לה להתאבל, לפרוק את הכאב ובעיקר לפנטז על עולם אחר. היא לא יודעת אז שהילד הרזה עם המשקפיים העגולות הגדולות יהיה הילד של העשור.
חזרה לאותו ערב חם ולח של סוף יוני 2009. היה קשה לי לקרוא אז ספרים ארוכים ובכלל, בייחוד כשמדובר בשישה. אני עסוקה מידי בהחלמה. בכל זאת, אני זקוקה לקצת אסקפיזם ומכריזה עוד באותו היום על סוף השבוע "מרתון ששת הסרטים". סרט רודף סרט ואני הופכת לשבויה של הילד הממושקף וחבורתו. אני מתאהבת בהרמיוני וברון, מתרגשת כשהארי לוחש את הפטרונוס הראשון, מקללת כשסדריק דיגורי מת, בוכה כשבלאטריקס צועקת "אבדה קדברה" וסיריוס מת.
שנתיים אחר כך, כמה חודשים לקראת צאת חלקו השני של הספר השביעי והאחרון בסדרה לאקרנים, שוב חוזרות ליהי ואני לנקודת ההתחלה. אנחנו קוראות את בספר השביעי במלואו. אנחנו בוכות יחד בטלפון כשיש חלקים עצובים וכואבים, נפגשות ומדברות שעות על מה שקראנו ומשתדלות לא לעשות ספוילרים אם האחת התקדמה יותר מהשנייה.
הרימו את כוס הבירצפת שלכם ויחד נשיק חיים! לחיי האישה שלפני 20 שנה חוללה מהפכה וגרמה למיליוני ילדים, נערים ומבוגרים לחכות בשעה מדויקת מחוץ לחנויות הספרים. לחיי האישה שגרמה למיליוני ילדים לקרוא בשקיקה ולגמוע מילים על גבי מילים; שגרמה לכולנו לדמיין שוב, להרגיש ולחוות עולם עשיר בדימויים ויצורים. לחיי האישה שגרמה לילדים "הלא מקובלים" להרגיש קצת יותר טוב עם עצמם ולהבין שגם הם יכולים.
גם היום, 20 שנים לאחר צאת הספר הראשון בסדרת "הארי פוטר", הילד הקטן והממושקף שהפך לנער הנבחר, כאן כדי להישאר. גם האחיינית שלי, שנולדה עם צאת הספר האחרון בסדרה ב-2007, צפתה בסרטים והחלה לקרוא את הספרים. ההתלהבות בפניה כשיצאנו מחדר הבריחה של הארי פוטר מוכיחה לי שגם היום הוא עדיין רלוונטי מתמיד. מזל טוב הארי, אתה כבר בן 20.
