היחס שלנו ליום הזה הוא אמביוולנטי מצד אחד, אנחנו עפות על עצמנו; גירל-פאואר וכל זה וביונסה שואלת ועונה Who run the world? Girls ואנחנו חזקות ועוצמתיות וגלי עטרי מקבלת פי אלף יותר השמעות עם ה"תעשי מה שאת אוהבת" בזמן הזה. אפילו יותר השמעות מאשר ב"מלכת המדבר". אין אין אין העולם שייך לנו על עקבים או בסניקרס. מצד שני, על כל שקל שגבר מרוויח, את מרוויחה 70 אג'. ברשות המקומית או בבית המחוקקים ייצוג הנשים כל כך נמוך עד חוסר ייצוג בכלל. אנחנו עדיין זקוקות לתנועה כמו #Metoo ולמרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ועדיין רועדות לך הביציות אם את הולכת לבד בחושך. אנחנו לא מרוצות ממה שאנחנו רואות במראה כי דימוי הגוף שלנו ניזון ממודלים לא אמיתיים ולא אפשריים. תקראו נעמי וולף.
המטרה של יום האישה היא לא לעמוד על זכות היסוד שלנו לקניית בגדים ואקססוריז, מוצרי טיפוח ותכשיטים ולא כדי ליצור מריבות עם בני הזוג "למה לא הבאת לי פרחים?". ממש לא. בעולם הממוסחר שלנו, יום האישה זה יום לשופינג. כאילו זה הדבר היחיד שמעניין אותנו הנשים, חולצה, לק ועיסוי מפנק. זה כן מעניין אבל אנחנו לא צריכות יום מיוחד לזה. אנו מציינות את יום האישה הבינלאומי כי מדובר ביום שמטרתו לציין את המאבק באי שיוון מגדרי.
לקראת יום האישה הבינלאומי שחל אתמול חשבתי מה עושה צלמת פמיניסטית לכבוד יום האישה הבינלאומי? דבר ראשון, חושבת על קונספט צילומי. אחרי שהיא שוברת את הראש היא מבינה שהקונספט היה לה ממש מתחת לאף, כי מה יותר מעצים לדעתה מאשר החברות שלה?
החברות שלי תמיד לצידי ולא משנה כמה קילומטרים מפרידים בינינו. הן תמיד מקשיבות, תומכות, מצחיקות ומעודדות. הן מכירות אותי ממש מהבפנוכו, מלוות אותי ברגעים הכי טובים שלי וגם ברגעים הכי גרועים. הן עוגן משמעותי בחיים שלי, הן יודעות איזה דרך עברתי ומוכנות להיות שם עבורי גם בהמשכה. בעיניי, סיסטרהוד זו העצמה נשית במלוא תפארתה. אז הצעתי לנשים לבוא ולהצטלם עם חברות וקיבלתי המון תגובות ופניות. התרגשתי מאד מהרצון שלהן להנציח את הקשר המיוחד שלהן וההיענות הרבה הוכיחה לי מעל לכל ספק, שעוצמתנו כנשים היא ביכולת המופלאה ליצור קשרים עמוקים, משמעותיים ומלאי אהבה ונתינה.
אני ממתינה בציפייה ליום שבו החברה האנושית תשאל את עצמה "מה חשבנו לעצמנו?" עד כדי כך שיצטרכו להסביר לילדים ולילדות שפעם היה דבר כזה אי-שיוון מגדרי. בהתחלה הם לא יבינו איך זה יכול היה להיות וזה יראה להם מוזר מאד. מוזר כמו שהדור של היום לא יכול לתאר לעצמו עולם שבו הטלפונים נייחים, ניווטנו באמצעות מפה שעשויה מנייר וגוגל היתה סתם מילה מצחיקה. אני לא מאמינה שאני אזכה לראות את היום הזה אבל מקווה שהילדים שלי אולי כן או אולי הנכדים והנכדות שלי. הלוואי. בינתיים, כל עוד החברה האנושית זקוקה לתזכורת חד שנתית על הצורך להיאבק למען שיווין מגדרי, חזקה עלינו הנערות, הנשים והאימהות לעשות כל שביכולתנו כדי לקדם את השינוי. כל אחת לפי יכולתה וכל אחת בדרכה. המשימה לא קלה אבל יש לנו על מי להישען. זו על זו.
לתמונות נוספות מהפרויקט, בקרו בעמוד הפייסבוק שלי
https://www.facebook.com/Karnity
