אחרי שלוש שנים בדירתנו החדשה; דירה שתיכננתי, עיצבתי, השקעתי את כל אהבתי ורעינותי, הגיעה חברה, שבמקצועה היא מתווכת, וביקשה להביא לקוח פוטנציאל לראות את הדירה. הסכמתי! מכסימום אולי יהיה עוד לקוח שארצה שאתכנן לו את הבית.
לא באמת חשבתי על מכירת הדירה, אהבנו את הדירה מאד, ענתה מעל ומעבר לכל צרכינו והגשמנו בה את חלומותינו.
הגיע היום, נכנס בחור צעיר ומקסים, עושה סיבוב קצר בבית, ומספר שהיום זה יום הטיפולים האחרון של אשתו אשר חלתה בסרטן, ולכן הגיע לבד, אבל בטוח שהיא מאד תאהב את הדירה.
הבטן מתכווצת! התלבטות גדולה, הרי לא באמת תיכננתי למכור את הדירה, ומצד שני אני מבינה, שכעת אם הם ירצו את הדירה, לא אוכל לסרב.
עברו שבועיים, ובני הזוג הגיעו לביקור ראשון בדירה. ראיתי אותה, בחורה יפה, מתוקה להפליא עם חיוך מהמם, עשתה סיבוב בדירה, חקרה, שאלה, החמיאה, והבנתי מייד, שאני הולכת לדרך חדשה עם בני ביתי, ומצד שני מעבירה את הדירה לזוג מקסים עם שני ילדים קטנים, שברור לי שהבית ישמח אותם מאד. לא יכולתי לסרב למכירת הדירה, ביקשתי מהם להמתין קצת כדי שאני אוכל למצוא קורת גג חדשה- וכך היה.
מצאתי בית חדש, התחלתי בתכנון הבית, התחלנו בשיפוץ המסיבי, ותוך כדי התהליך הקשר בינינו התחזק. ביקשה את עצותיי בקשר להתאמות קטנות בבית, בעלי המקצוע השונים וכדומה. סיפרה לי שזה החלום שלה, לעסוק בעיצוב. אחרי מספר חודשים, אנחנו עברנו לביתנו החדש והם עברו לביתנו "הישן" גם התקבלה בשורה נהדרת, שעכשיו היא נקייה ויאללה קדימה, בית חדש וחיים חדשים ובריאים.
השמחה שעטפה אותה בבית, גרמה לי להסמיק. יום אחד סיפרה לי, שהספסל שתכננתי בתוך המקלחון, עושה לה כל כך טוב. כשהיתה חולה בביתה הקודם, ורק המים הרגיעו את גופה הדואב, היתה מתיישבת על הרצפה בתוך המקלחון ונותנת למים לזרום עליה, והיה קשה, כה קשה לקום מהרצפה. וכאן, היא אמרה, יש ספסל, וזה כיף לי ונעים לי.
צילום: ינאי דיטש
וכך עברו שנתיים, שבהם הם נהנו מהבית, כל אחד מצא את מקומו, שמרנו על קשר, כי פשוט התאהבתי בהם מהרגע הראשון ופתאם הגיע הבשורה, שהמחלה שוב השתלטה עליה. היא נאבקה במחלה כל עוד יכלה, ואז ביקשה לשחרר.
ביום שנתבשרתי על לכתה, פרצתי בבכי ונקרע ליבי. כתבתי לבעלה על הכאב שאני חשה וכמה אני מצטערת על לכתה. הוא בתגובה כתב לי " היי, היא אהבה אותך מאד והדירה שלך היא הקנייה הכי מוצלחת של החיים שלה!תמיד אחרי המפגשים איך, היא היתה אומרת שהיא פיקששה את היעוד האמיתי שלה".
למרות שאת הבית תכננתי לעצמי, הגיעה זוג שפשוט החליקו לתוכו, וכאילו תוכנן לפי צרכיהם, רצונתיהם וצרכיהם.
מאז הפגישה איתם, החשיבות של בית שבו ירגישו החיים בו, שהבית עוטף אותם, מחבק אותם, ובו הם יוכלו להתמודד גם עם הקשיים שהם חויים, נטמע עמוק אצלי.
אורלי, אוהבת אותך, ולזכרך פוסט זה.
