אימי עירון, מנכ"לית ומייסדת סלונה, כתבה: "קהילה היא כח כלכלי" ופתחה את קהילת הבלוגרים והבלוגריות של סלונה.
אני מסכימה – קהילה היא כח כלכלי, ויד לוחצת יד זו לא מילה גסה. אז מה המכנה המשותף של קניה ב'הקפה' במכולת ואיוש משרות פנימי בין חברים מהשירות הצבאי? מחשבות על נטוורקינג וקהילה ככוח כלכלי.
————————–
כן, אני מסמיכה עם אימי, בנטוורקינג (ברשת, בקהילה) יש פוטנציאל כלכלי רב. אבל קודם אסביר איך אני מגיעה למסקנה הזו דרך שני סיפורים אישיים…
כשהייתי ילדה, נניח לפני 30 שנה ואף יותר, יכולתי לעבור במכולת, לקחת לי שוקו ולחמניה, או מסטיק, ולבקש מהמכולתניק שירשום לי. הוא מצידו נהג לשמור לאמי עיתון וחלה לשבת, ואני יכולתי ללכת לבד ברגל, ולאסוף את זה, בלי לבוא עם כסף. או שאמא יכלה לעבור שם ממש לפני סגירה, והעיתון והחלה עדיין חיכו לה. מתוך אמון מלא של המכולתניק שהוא לא 'פיספס' מכירה.
.
איך זה קרה? מה היה שם?
היתה ערבות הדדית. אמא היתה צריכה בעל מכולת שיודע לתת שירות, שיכיר אותה ואותי וידע שגם אם אני לוקחת אמא תשלם, ושגם אם היא לא יכולה לבוא על הבוקר ביום שישי מוקדם, עדיין הוא ישמור לה על העיתון והחלה. והוא, בעל המכולת, היה תלוי באוכלוסיה שסביבו, שמתגוררת בשכונה כדי להתקיים. אף אחד הרי לא ייסע 15 דקות כדי להגיע אליו מהקצה השני של העיר. היכולת שלו להתפרנס בכבוד, ולשרוד בשוק תחרותי היתה מושתתת כולה על הבטחון שהאוכלוסיה בסביבה תשמור לו אמונים ותקפיד לעשות אצלו קניות. ולכן הוא נתן שירות, והיה אמין.
.
למה זה הצליח?
כי זה נשען על היכרות של שני הצדדים, אמון של שני הצדדים זה בזה, ותלות – זה תלוי בזה.
חשוב שתדעו שגם אמי ערכה קנייה אחת מרוכזת כל שבוע, אמנם אז הקנייה המרוכזת לא התבצעה בסופר כי אם בשוק, ובכל זאת היתה קניה מרוכזת. והמכולת היתה רק בשביל ההשלמות. כמו שאנחנו מתנהלים היום. בדיוק.
אלא שהיום, בעידן של אורבניזציה, ושל אינדיבידואליזציה, אנחנו לא מכירים באופן אישי את בעל המכולת, לא מרגישים מחוייבים לו ולהצלחתו ולכן מבצעים את הקנייה המשלימה בכל פעם במקום אחר, בלי נאמנות, לעתים זה קורה אפילו בסניף yellow כשאנחנו מתדלקים, על הדרך, בעצם זה לא משנה איפה.
אז כדי לשמר את מערכת היחסים העדינה הזו שבין אמא לבעל המכולת היתה צריכה להיות נאמנות משני הצדדים. היא לא 'פוזלת' למכולת אחרת. והוא לא מתפתה למכור את העיתון שלה, אפילו אם הלקוח שמולו ממש מנסה לשכנע אותו שזה חשוב…
ערבות הדדית. כבר אמרתי? זה ערך שהלך לאיבוד בחיינו המבודדים בעיר הגדולה.
.
עוד סיפור? בבקשה…
כשהשתייכתי לעולם השכירים, שמעתי לראשונה את הביטוי 'רשת קשרים' או נטוורקינג. וזו תמיד היתה רשת קשרים גברית. כזו של אנשים שאכלו יחד מאותו המסטינג, רצו יחד בג'בלאות, ונשמו יחד חול, אבק וגריז. אדם יכול היה להתקשר לחבר שלו מלפני 18 שנה, גם אם לא היה איתו בקשר רציף וקרוב לאורך השנים, לומר לו 'מה העניינים, אחי?' וגם 'אני צריך עבודה', והוא היה מגיע לראש רשימת המועמדים, גבוה לפני מועמדים ומועמדות אחרים, טובים לא פחות ואולי אף יותר.
ואיך זה קרה?
בדיוק אותו הדבר. היתה ביניהם היכרות, נוצר קשר, ובו יחסי אמון, זיקה, תלות, וערבות הדדית. גם אם זה קרה לפני המון שנים, קשר כזה קשה להתיר.
ואני? נותרתי מחוץ למירוץ עם המחשבה שרק לגברים יש נטוורקינג, רשת קשרים משמעותית שעובדת עבורם. ושזה לא פייר…
עד שיום אחד…
הגעתי להיות בעלת עסק עצמאי, ונכנסתי לארגון הנטוורקינג המוביל בישראל "עסקים עושים עסקים" והתחלתי ללמוד דבר אחד או שניים על 'רשת עובדת'.
המילה Networking משמעה בעברית 'רישות עסקי'
אבל אני מעדיפה את התרגום המילולי 'רשת עובדת', משום שרשת הקשרים שלי, שבניתי במו ידי בשנתיים האחרונות, היא רשת שעובדת עבורי.
.
1. הדבר הראשון שלמדתי בנטוורקינג הוא איך להציג את עצמי ואת מה שאני צריכה בצורה ממוקדת וקצרה. ממש בדקה או אפילו פחות. בעולם העסקים קוראים לזה 'elevator pitch'. זה הטקסט שאדם מכין לעצמו, שיוכל לשלוף אותו בשלמותו בכל רגע שיידרש לכך, אפילו בזמן נסיעה קצרה במעלית. למשל, נאום קצרצר בן חצי דקה שתשלפי כשיום אחד תיכנסי למעלית ויחד איתך במעלית יהיה אדם חשוב, נניח אובמה, ואת תרצי בחצי דקה להרשים אותו באופן שיאמר לך, בסוף הנסיעה לכשיפתחו דלתות המעלית: " את מעניינת אותי, אני רוצה להמשיך לשמוע מה יש לך להציע!"
.
2. הדבר השני שלמדתי שהמטרה שלי היא לא למכור שום דבר לאנשים ברשת הקשרים שלי. אלא לבנות את הרשת, ולטוות היטב את הקשרים שבה. בהתחלה אנחנו מכירים, אח"כ מבססים את הקשר, עושים לעצמנו נעים (יושבים על כוס קפה), מקשיבים זה לזה, עוזרים זה לזה, כך שנוצר קשר, שעם הזמן מתבסס ומתחזק, מתעצם והופך למשמעותי. אנחנו יכולים להתנסות זה במוצריו של זה, או זה בשירותיו של זה, רק כדי שנוכל להיות השגרירים, או המשווקים זה של זה.
אנחנו פשוט הופכים להיות צינור הפצה ויראלי אחד של השני.
הממליצים הכי טובים אחד של השני.
ערֵבים זה לזה.
מי נמצא ברשת שלי? אנשים בעלי עסק עצמאי מכל התחומים, חלקם קולגות או מתחרים, חלקם נותני שירות משלים לזה שאני נותנת, וחלק בכלל מתחומי עיסוק אחרים. (זה אומר, כמעט כולם). אבל לא רק. גם המשפחה, החברים, השכנים, החברים מהעבודה הקודמת. החברים מהלימודים כו-לם.
.
3. הדבר הבא שלמדתי זה להקשיב. בעיקר לצרכים של אנשים. אנשים כל הזמן מספרים לנו משהו. תסתכלו בפייסבוק. כל אחד מספר משהו. מישהי מספרת שהיא בחו"ל (ואני חושבת על הנחיתה בארץ, ושומעת את הצורך… אולי היא צריכה נהג מונית אישי, שיחכה לה ולמשפחתה ויסיע אותה עד הבית, במחיר הרגיל, רק עם יחס אישי, אדם שאני סומכת עליו, שהוא אמין, נחמד, משכיל ומאד שירותי? אדם שיוכל ללוות את בעלה שמרבה בנסיעות לחו"ל, בכל יום ובכל שעה, באופן קבוע?).
חברה אחרת מספרת שהיתה נזילה של צינור בקיר, ויש כתם רטוב בקיר חדר האמבטיה (ואני חושבת על הבאסה, שומעת את הצורך, וישר חושבת על תיקונצ'יק שיוכל לסדר לה את הקיר, הגון, לא יקר ושגם ינקה אחריו).
חבר אחר מספר שהם קנו דירה קטנה להשקעה, והדיירת בשכירות מבקשת ארון (אני שומעת את הצורך וממליצה על נגר שיכול להתאים) וכן הלאה, וכן הלאה…
(היה גם את אותו הסיפור בו קיבלתי המלצה מעולה על רופאת שיניים, זה התפרסם בפוסט אחר. קראתם? )
אתם מבינים? בשלושת הסיפורים הקטנים (האמיתיים) והיומיומיים האלו, יצרתי עבודה ופרנסה לשלושה בעלי עסקים קטנים. ונתתי לחברים שלי פתרון אמיתי וטוב. ובכל שלושת הדוגמאות האלו, אני לא השקעתי מאמץ כלל. לא כסף ולא זמן. רק תשומת לב.
זה העניין. ולכן, לקהילה יש כוח כלכלי !!
.
הנה, אתמול בסוכה פגשתי חברה בהריון, שאחרי חופשת הלידה לא תחזור למקום עבודתה העכשווי, והיא לא בטוחה לאן בעצם היא תפנה אחרי שחופשת הלידה תסתיים. המלצתי על יועצת קריירה שתסייע לה למקד את הרצונות הצרכים והאפשרויות, כך שהחיפוש יהיה אפקטיבי, שתסייע בניסוח ועיצוב קורות החיים, והכנה לראיון העבודה הטלפוני ולאחריו בראיון פנים אל פנים, או במכון ההשמה או בכל שלב אחר של התהליך. החברה הזו, ההריונית, ממש פתחתי לה את הראש ואת העיניים, היא לא חשבה על כיוון כזה, ולא ידעה איך תדע מה נכון, ולא ידעה איך תמצא, כעת יש לה כיוון. יש תכנית פעולה, וזה מרגיע. וכשיגיע הרגע, אני בטוחה שהיא תמצא עבודה. פרנסה. וכסף בקלות רבה יותר!
ולחברתי מהנטוורקינג, יש לקוחה פוטנציאלית שקיבלה המלצה חמה. לקוחה שתכניס כסף לעסק! וברבות הימים תהפוך אף לממליצה.
זה שיווק מפה לאוזן במיטבו ! זה הכח הכלכלי.
.
מה יוצא לי מזה?
ראשית סתם חיוך והכרת תודה. זה כייף אדיר.
וגם, קידום של העסק שלי! אחרי שאני מקשיבה ועוזרת, אנשים שואלים 'ואיך אפשר לעזור לך?'
ואז אני 'מרביצה בהם' את נאום המעלית שלי, והם מוכנים להקשיב ורוצים באמת לעזור… 🙂
כך אני מגדילה את העסק שלי. (ושוב… הכח הכלכלי)
אז כן, ככה זה עובד.
נכון, זה לוקח זמן לבנות.
ונכון, יכולות הנטוורקינג של כל אחד מאיתנו אולי זקוקות לחיזוק, לאימון ולתרגול (על כך בפוסט אחר על שיעור ההתעמלות בנטוורקינג) אבל ברגע שרכשתם את המיומנות, וחיזקתם אותה, תוכלו להציג את עצמכם בכל מפגש עם אנשים, באופן שיהפוך אותם לשגרירים שלכם, ולמשווקים שלכם מפה לאוזן. לממליצים נלהבים. ואז הרשת הזו תניב פירות ללא הרף.
.
.
מישהי מארגון הנטוורקינג סיפרה לי שהרשת הזו שיפרה את איכות חייה בכך שחיזקה את יחסיה במשפחה !
איך זה קרה? שאלתי.
והיא אמרה שמאז שהיא יודעת להציג את עצמה ואת העסק שלה, יותר נעים לה בארוחות משפחתיות, באירועים ובשמחות. שם היא נדרשת לנהל small talk ועד שהצטרפה לנטוורקינג היא לא היתה טובה בזה ולא היה לה מה לומר…
עכשיו כולם יכולים להבין שגם מי שלא היה קרבי, ולא רץ על ג'בלאות, בכל זאת יש לו המון מעגלי קשרים. ויש לו המון נטוורקינג. וממש לא צריך ויטמין P (פרוטקציה…). יש את המשפחה. יש את החברים. יש את ההורים בגן או בבית הספר של הילדים. יש את החברות בפילאטיס. (כן, אחת מהשותפות שלי בעבודות של מיתוג מחדש ללקוחות היא מעצבת גרפית שהיכרתי בפילאטיס ! ) יש את אחוות הבלוגרים והבלוגריות, וודאי יש עוד, לכל אחד מאיתנו בעולמו.
רק הסתכלו כמה אנשים רשומים לכם בזכרון של הטלפון החכם שלכם. כל אלו יכולים לעזור לכם להשיג את הדבר הבא שתרצו !
מתי מתחילים?
ע כ ש י ו !
נ.ב.
אם הינך בעלים של עסק עצמאי דבר/י איתי.
ואם אינך עצמאי, אל תשכח/י שהפוסט הזה רלוונטי וחשוב לכולם.
מסכימים איתי? ספרו לי על כך בבקשה כאן בתגובות.