טרנקווילה – שלווה איטלקית בתל אביב

הכל על הארוחה עם המנה שהוציאה אותי משלוותי

הכל התחיל כשהוזמנתי לארוחת ערב זוגית במסעדת טרנקווילה התל אביבית. המיקום של המסעדה, באמצע מערכת כבישים סואנת בלב תל אביב, לא הטריד אותי, כי ידעתי מביקור קודם (לפני למעלה משנה) כי המיקום אינו מלמד על מה שמצפה בפנים. מרגע שנכנסתי פנימה, שכחתי מרחוב.

איפה לשבת??? אפשר ממש בחוץ על המדרכה, אפשר במרפסת הסכורה, אך אני העדפתי לשבת בפנים, ממש מול הבר והמטבח הפתוח. אוהבת את ההתרחשויות, הרחשים, שקשוק המחבתות והמשקאות. קיבלתי נקודת תצפית טובה ממנה יכולתי לראות מה עושים מעבר לדלפק ולא פחות חשוב, תאורה מספקת לצילום. כי כמו שאומר הפתגם הידוע: לא צילמת לא אכלת…

הסתכלנו בתפריט, אוכל איטלקי פשוט, שאיכותו נמדדת בשלושה פרמטרים: טיב חומרי הגלם, טריות המנה והעשייה המדויקת שלה. בעודנו מתלבטים במה לבחור, הגיעה לעזרתנו המלצרית שכאן המקום להגיד עליה כמה מילים. המלצרית הזו היא שינוי מרענן בנוף הישראלי. כי מעבר לחביבות, אדיבות ונועם היא מכירה את כל התפריט כולל מרכיבי המנות. כשאמרתי שאני לא אוכלת בצל, היא דאגה להגיד לי לגבי מנות ששקלתי להזמין האם יש בהן בצל והאם ניתן להכין בלי. מסתבר שכל מה שבחרנו ניתן להכין בלי בצל, מה שמלמד שהכל מוכן ברגע ההזמנה ולא בהכנות מוקדמות מראש. טריות זה שם המשחק כבר אמרנו. נכון?

מה אכלנו?

מנה פשוטה של חצאי ארטישוקים גדולים צלויים שהונחו ע״ג עלי רוקט ותובלו ברוטב בלסמי עם תלתלי פרמזן מעל. מנה טעימה וקלילה.

בורטה מטריפת חושים ברוטב עגבניות מלא טעם. עכשיו ההסבר: כדור מוצרלה מלא בשמנת, שנשפכת לתוך הרוטב כשלוחצים על הכדור. והרוטב? רוטב עגבניות מתקתק, חריף, מלא שום, בזיליקום ושמן זית. נכון, אני בדרך כלל לא אוכלת שום, וכאן הבטיחו לי שיהיה מעט. היה המון (לפחות בשבילי), אבל זה היה מדהים! את הרוטב זללתי עם 2 פרוסות לחם, רחמנא לצלן! אל תוותרו על החוויה. המנה הזו לא דיאטתית, 30% שומן פלוס, אבל כל אחד צריך לתת לעצמו אותה לפחות פעם אחת. החיים נראים אחריה אחרת לגמרי. אני חולמת עליה בלילות. טוב, קצת הגזמתי, חולמת עליה בהקיץ.

2 פילטים של דג בס שהונחו על ריזוטו ערמונים היו עסיסיים, טריים וטעימים. הריזוטו שהוכן עם עלי מרווה היה עשוי כהלכה. דביק מבחוץ ואל-דנטה מבפנים. מי שמצפה לריזוטו דייסתי שילך לבית אבות, לא כאן! לגבי הערמונים, לא היה חיבור טעמים ביניהם לבין הריזוטו. כך שניתן לוותר עליהם במקרה הזה.

לקינוח חלקנו מוס שוקולד שהומלץ ע"י שלומי (הבעלים). הוא כנראה ראה את ההבעה על פני אחרי הבורטה והחליט שהיום זה יום ההתפרעות הקולינרית שלי. הוא צדק, אגב.

את הארוחה ליווינו בשתייה:

הוא עם כוס בירה ״פרוני״ איטלקית מהחבית – בירה בהירה ועדינה שמצאה חן בעיניו מאד.

אני עם כוס יין סירה של רמת הגולן שעשה לי את האוכל עוד יותר טעים.

לסיכום:

טרנקווילה גרמה לי להנאה בכל דקה שישבתי בה. התענגתי על כל ביס. הרבה זמן לא הרגשתי כך בארוחה. חזרתי הביתה במצב רוח מרומם.

לשמחתי ולבושתי, לא עשיתי חשבון קלורי בערב הזה וכך יכולתי ליהנות מאוכל נפלא ולא שגרתי ולחוות טעמים איטלקיים אותנטיים של עגבניות מתוקות, גבינה שמנה, שמן זית, פרמזן והרבה מאד אהבה.

במסעדה הזו מצאתי את היהלום שבכתר, מנה שאין בכל מקום וחובה לטעום. מילה שלי.

לאתר המסעדה: http://www.tranquilla.co.il

טרנקווילה – כשרה חלבית.

אהבתם את הפוסט הזה? אם אתם לא רוצים לפספס פוסטים נוספים של ״חיים וטעים״, פשוט לחצו על כפתור ״עקבו אחרי״ למעלה משמאל, הכניסו את כתובת המייל שלכם וקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם כאן משהו חדש.

לבריאות!
חיים וטעים!

אורלי כהן - חיים וטעים
אוהבת את החיים הטובים והטעימים: לבשל, לאפות, לצלם, לטעום, לטייל, לבלות, ליצור, לעצב, לשתף, לכתוב ולספר. יחד עם זאת, בריאות הגוף, הנפש והנשמה חשובים לי ואני משתדלת לשלב ביניהם. חיים וטעים זה המוטו שלי.