טרנד הרצאות הפנאי: כל מה שמעניין על כל מה שמעניין

טרנד הרצאות הפנאי, על הבר וגם שלא על הבר, הפך בשנים האחרונות לדבר חם במיוחד. איך הכל התחיל ולאיפה אפשר לקחת את זה?

הרצאה זה לא מה שהיה פעם. כבר לא מדובר על סטודנטים טרודים ולחוצים, חרדים מכמות המטלות שיצטרכו להכין והציונים שאותם יקבלו. יש האומרים שהכל התחיל בגלל הטראש הפסאודו ריאלי(טי) שמציף את הטלוויזיה לצד עוד ועוד תוכניות חדשות עם גודש פוליטיקאים חנוקים בחליפות סוג ז' שרק בא להציע את מיטב הפרשנות האישית שלהם לאירועי השעה. ומה האופציות? שוב ללכת לשתות? הרצאות על הבר ממלאות את הפאבים הנחשבים ביותר. אפילו באינטרנט, מעוז האנשים השקועים כל אחד במסכו האישי, התכנים משתכללים: הרצאות של TED, Master Class ועוד מציעים שלל תכנים המועברים על ידי האנשים המובילים בתחומם במגוון רחב של נושאים.

מזל טוב! רחובות בת 120!

"מדע על הבר" הוא התשובה הישראלית הראשונה הנוכחית להרצאות אינטרנטיות. "נוכחית" לא רק כי מדובר בטרנד עכשווי אלא גם כי בהרצאות הללו המשתתפים נוכחים בגופם, נוהרים אל הפאבים השכונתיים לספוג קצת ידע ולהרחיב את אופקיהם. הכל התחיל כאשר רחובות חגגה 120 שנה, ויבשם אזגד, דובר ואוצר מכון וייצמן למדע, חשב שאם ההר לא בא אל מוחמד, אולי כדאי להביא את מוחמד אל ההר. אחרי ששם לב כי ישנן הרצאות במכון וייצמן שצוברות נוכחות מסיבית של סטודנטים הוא חשב איך להגדיל את קהל השומעים ובמקום למשוך את הקהל למקור הידע, להביא את הידע לקהל הצעיר – לפאבים. לקראת אירועי יום ההולדת לעיר הוא ארגן ערב שנתי של הרצאות קצרות שהועברו על ידי סטודנטים במכון במגוון תחומים רחב בפאבים ברחבי העיר. המיזם זכה להצלחה מסחררת. בשלב השני התעוררה השאלה – האם מיזם הרצאות קצרות בפאבים יקצור הצלחה לא רק ברחובות הסטודנטיאלית אלא גם ברחבי העיר הגדולה, בתל אביב? בהתחלה בעלי הפאבים והעירייה היו סקפטיים. "אולי נעביר את ההרצאות לספריות העירוניות" שאלו בעירייה. "ומי יחזיר לי כסף על ההפסדים באותו הערב?" שאלו בעלי הפאבים. ובכל זאת נמצאו כמה בעלי חזון ואומץ שנידבו את הפאב לערבי הרצאות, Time Out לקחו עליהם את ההפקה – וזכו בענק. כל הסקפטיים רק רצו להיות בין בעלי הפאבים המארחים הרצאות שנה לאחר מכן.

להרחיב את גבולות הידע ולהתעמק בתחום

עבורי זה היה יותר להרחיב את הידע בתחום שמעניין אותי – תיאטרון. רציתי להשלים חסרים שהרגשתי שפה ושם יש לי אבל חיפשתי לא רק את המגע השכלי אלא גם את הנוכחי, כזה שיאפשר לי לראות את העיניים של המרצה, מומחה בתחומו – ולו לראות את שלי. אין לי תוכניות בגילי ומצבי להכנס למחויבות של תואר ולא בהכרח חושבת על תיאטרון כמקצוע, אבל עוד טיפה של ידע, שפשוף עם גדולי המחזאים של כל הזמנים וכל זה באווירה נעימה, קרובה לבית ומפגש בלתי אמצעי עם אנשים חיים, בשר ודם, בלי מסכים. חיפשתי ומצאתי – קורסי העשרה שמתקיימים בערים שונות בחסות האוניברסיטה הפתוחה, ומפגישים אותי ושכמותי עם מיטב המוחות בארץ, כל אחד בתחומו. ביחד אין מי שלא ימצא את התחום המיוחד שמעניין אותו בעיקר.

חברה שלי העדיפה לבדוק דווקא את שוק ה DIY. היא אוהבת מלאכות יד, אמנות שמשקיעים בה את הנשמה ורואים תוצאות מעשיות. כשהיא באה לחפש היא חיפשה סדנאות ולימודי העשרה בתחום. גם היא מצאה לא מעט כאלו – לבנות במו ידיה חביתות ולהקים גינה עירונית אנכית במרפסת, לגלף כפות מעץ טרי ולבנות בעצמה צי כלי בית ייחודיים – אלו רק שתי דוגמאות לסדנאות שממש דיברו אליה.

הטרנד החדש הזה הוא ממש מה שהייתי צריכה למלא את הזמן הפנוי בפעילות בעלת ערך מוסף והרבה שעות של הנאה. המפגש הבלתי אמצעי עם מיטב המוחות ואנשים נוספים בעלי תחומי עניין מקבילים לשלי הוא דבר שקשה להתחרות בו, ותאמינו לי שבני המשפחה מנסים גם.