רגע! חכו לי…
ארזתי לבד. אני כבר מחייכת ומציגה דרכון וכרטיס עליה למטוס, כמעט תופסת את מקומי בטיסה לפריז היפה, כמעט מחזיקה כוס יין, כמעט נשענת אחורה ונושמת. תנו לי רק שניה.
צריכה להיפרד ממי שנשאר מאחוריי, ממשפחתי ומחבריי, ממדינה בת 70 שתחגוג בלעדיי.
אני "עפה" לעוד יריד מתוק, אחד מיני רבים בהם השתתפתי בשנים האחרונות. מתרגשת כמו בפעם הראשונה, לפגוש לקוחות חדשים, לגעת לחבק את לקוחותיי הוותיקים ולהכיר להם את המוצרים החדשים.
אז רגע לפני אני חייבת לשתף אתכם במשהו:
השתתפתי במפגש ראשון ועוצמתי בקורס "דיגיטליות בעסקים".
נבחרתי מתוך המון נשים, להשתתף במיזם שהינו שיתוף פעולה של סלונה ושל עסקים לאומי.
אני אחת מארבעים. איתי באולם נעים יושבות נשים עצמאיות כמוני, מוכשרות, יפות ומשכילות. קבוצה מגוונת של נשות ההווה שאינן תלויות בדבר.
כולן כמוני באו במיוחד "לפתוח את הראש", להקשיב ולהשמיע. אחת אחת בדרכה עמדה נרגשת אך איתנה, נחושה לפתוח עבורנו צוהר אל עולמה העיסקי והפרטי.
אני כבר שנים סוג של יצור דיגיטלי. המשחק במגרש של הרשתות החברתיות מוכר לי היטב. יש לי שתי קבוצות בפייסבוק, ארבעה דפים עסקיים, פרופיל גדוש חברים ועוקבים. אני מטפחת גם פרופיל אינסטגרם, פינטרסט, ואפילו וואטסאפ סטטוס. אני מודה שאני מכורה ללייקים.
כל לייק בעיני הוא כוכב קטן שנוצר בלחיצת עכבר ונשלח אלי ממישהו שאהב את מה שפרסמתי. מישהו שהוא עבורי חבר אמיתי או וירטואלי. או היה וירטואלי ונהיה אמיתי.
היה לי מיוחד. היה לי שונה. היה לי חדש.
נכנסת לטרמינל, אל הלא נודע וכבר חוזרת. חכו לי כאן עם שאריות הקונפטי והפטישים. שיהיה חג שמח ומזל טוב למדינה ולנו.
צוות נא לשבת לקראת המראה. נתראה לאחר הנחיתה..
