איזה אלכוהול נשים ישראליות שותות? זה מאוד פשוט:
- קוסמופוליטן – בערב פמיניסטי עם חברות.
- יין אדום – בארוחה רומנטית.
- סקס און דה ביצ’ – בדייט פרוע שמלא ברמזים וכוונות.
- פיגלינג’ בצ’ייסרים מתוקים ומסחררים (במועדון רועש).
נכון, יש לאחרונה גם התוודעות חדשה לשמפניה בכוס אלגנטית, אבל בינתיים זה מגיע רק לרובד המגניב והפלצני ביותר ואין לי כוונה לדבר כאן על מיעוטים.
מצב האלכוהול הנשי בכלל לא מפתיע, כי כשבוחנים את המדפים הנוצצים בבר הישראלי הממוצע ועוקבים כמה דקות אחרי פעלתנותו של הברמן הציוני, מגלים עד כמה עולם המשקאות החריפים שלנו בנוי בעיקר מחוסר מקוריות. אני כמובן לא מדברת על המבינים והמכובדים שטועמים יינות ולוגמים מה- XS אחרי יום עבודה, אלא על העדר, שהשתייה שלו מסתכמת בוודקה רדבול, בירות, ערק שנכנס לתמונה לאחרונה וצ’ייסרים צ’ייסרים ושוב פעם צ’ייסרים. איך אפשר בכלל שיתפתח כאן טעם כלשהו באלכוהול אם כשאנחנו שותים על הבר כוס יין או קוקטייל אמיץ וטעים, מגיע הברמן הכריזמטי והרעב לטיפים ודוחף לנו עוד ועוד צ’ייסרים של אלוהים יודע מה, רק שנצא שיכורים ומרוצים מזה ששילמנו קצת ו"פירקנו" הרבה.
אני כאן בנות יקרות, כדי לפתוח לכן ערוץ משקאות חדש. אז תצאו מהקופסה ותעברו למצב רוח קייצי. דמיינו לעצמכן בר פתוח מול הים, קוקטייל מתקתק לידכן, מולכן שקיעה תל אביבית אדומה אש ושערכן שותה את הבריזה הכמעט אפסית של יולי-אוגוסט. זוהי פנטזיה שיכולה להפוך למציאות במקום חדש שקם על חורבותיו של ה-buzz stop (השכן של ה"מייקס פלייס" על הטיילת) ושמו סמואל 88. בר קיצי וסקסי שמעוצב כולו בלבן בתולי וממוקם במרכזו של המסלול התיירים התל אביבי – הטיילת. המקום הזה נראה כל כך לא קשור לחיי השגרה וכל כך מרוחק מתל אביב שנמצאת איי שם מעברו של רחוב הירקון, שאפילו אני, תל אביבית וותיקה, הרגשתי בו קצת זרה, קצת בחופשה (וכל מה שרציתי זה לצוד איזה תייר בלונדיני שזוף). נשאר רק לדאוג לאלכוהול. מזל ש"כספי משקאות חריפים" עורכים אירועים קיציים בברים חדשים ושהנמרצות התל אביבית שלי מוזמנת להשתחל פנימה כדי לחוות ולהשכיל. פיזרתי על עצמי את הניצוצות של ה"כתבת", הצטיידתי בכובע נגד זוהר השקיעה …. ויצאתי לטעימות כדי לגוון לכן את הקוסמופוליטן המאוס.
אלכוהול אירופאי קייצי? יש חיה כזו
את הפיג’ – משקה תאנים גרמני בעל 20% אלכוהול כולנו מכירות, אבל האם ידעתן כי הוא פיתח "לוויינים" צבעוניים בטעמים שונים? עכשיו כשאיזה פרחח יזמין אתכן לצ’ייסר של פיג’ במסיבה, תביאו אותה בהפתעה ותבקשו פיג’ בטעם coconut (שהעיף לי את הראש בתחושה של תאילנד שהוא משרה) או בטעם אבטיח (שעושה דה ז’א וו לארטיק מתקופת הילדות רחוקה).
על משקה האניס הצרפתי סמבוקה בוודאי שרובכן שמעתן. אבל האם אתן מכירות את לוקסרדו סמבוקה – התינוקת האיטלקיים בת ה-3 של משפחת כספי, שמגיעה מבית משקאות בן למעלה מ-200 שנה? מדובר בסמבוקה שבנוסף לארומה האניסית החריפה, משולבים בה טעמים של פטל, רימון או תפוח ירוק. תוסיפו לזה 38% אלכוהול ווואלה קיבלתן ערק נשי וחושני.
המשקה השלישי שטעמתי היה משקה הקורן של מזקקה משפחתית בשם אוטובאן 1 – כשמו של הכביש המהיר החוצה את כל גרמניה. מדובר בכוהל מזוקק, שאומרים כי הוא מהווה ליווי מוצלח לארוחת בוקר גרמנית קלאסית.אני לא מאמינה אבל עם מסורת של 101 שנים לא מתווכחים. ניתן למצוא אותו בתוספת של רכז רימונים ועשב בשם וולמייסטר, מה שעדיין לא מונע ממנו את האקזוטיות הגרמנית הקשה, אבל אם תבקשו מהברמן לשלב אותו בקוקטייל שלכן, יהיה מעניין לראות כיצד הוא יתמודד עם המשימה.
השם של מותג המשקאות הפרובטנסי שטעמנו, S-cape, העיר אצלי קונוטציה מצחיקה לרצונם המתמיד של האירופאים להימלט ממזג האוויר האפור ולברוח אל המקומות החמימים על פני כדור הארץ. נראה לי שגם הם חשבו על זה כשהם ייצרו את המשקאות האלה, כי מדובר בליקרים שבנוסף ל- 20% אלכוהול והבסיס האניסי, הם מגיעים בתוספת טעמים אקזוטיים כמו ליצ’י, קוקוס ומוחיטו, שנעשים מתרכיזי איכות מפירות של האיים באוקיינוס ההודי.
כל המשקאות הקיציים שהופיעו כאן מיוצרים באירופה, כפי שבטח שמתן לב. שאלתי את עצמי בתחילת הטעימות, מה כבר האירופאים יודעים על משקאות קיץ וטעמים אקזוטיים? אז כנראה שיודעים ולא מעט. אומנם לא כל הליקרים שסיפרתי עליהם, ידידותיים לשתיה בצורתם הנקייה, אבל כשלגמתי מהקוקטייל הסגלגל קאווה אסקייפ ליצ’י חשבתי לעצמי על כל אותם החייזרים האירופיים העומדים על המדפים של הברים, מעלים אבק ורק מחכים שמישהו ייתן צ’אנס לרקיחה משפחתית בת מאות השנים שממנה נוצרו על מנת להעניק גיוון טעמים עשיר יותר לשתיית האלכוהול שלנו.
אשליה שוביניסטית גורסת כי שבגלל נתונים פיזיולוגיים, ביולוגיים ופסיכולוגים, נשים משתכרות יותר מהר ומתמכרות לאלכוהול הרבה יותר חזק. אז אומרים. למען האמת תלוי אילו נשים, איזה דם זורם בעורקיהן ואיזה גנים טמונים בתוך ספירלת הגנום שלהן. אני, ישראלית גאה הנושאת את הגנים הרוסים, אומרת: תנו לשתות, תנו לחיות ותנו ליהנות, במיוחד עכשיו כשאני מכירה את הספוט הקיצי המושלם לראות ממנו את השקיעה ויודעת עם איזה משקה ביד הכי טעים לעשות את זה.
