נגיד שאת חיה לפני מאה שנים. נגיד שבא לך להתפתח מבחינה רוחנית, או פיזית, או גם וגם. הכי טוב גם וגם. מה את עושה? ספק אם יש לך אפשרויות רבות. יתרה מכך, ספק אם בכלל תהיי מודעת לשפע שיש מסביב וליכולת ליהנות ממנו. אפשר לומר שלפני מאה שנה הסיכוי של אנשי המערב לרכוש מיומנויות ותפיסות עולם אזוטריות כמו טנטרה, טאואיזם ושאר חכמות עתיקות יומין מן המזרח היה אפסי. והיום? אנחנו מצויים בתוך תוכו של עידן הידע הנגיש. יש בזה גם חסרונות כי זה מייצר המון רעש והסחות דעת והרגלי התמכרות למדיה ולרשתות, אבל היתרונות עולים על החסרונות אם יודעים לווסת, לאזן.
ניקח את הטנטרה לדוגמה. הטנטרה בהווייתה המקורית הנה דרך חיים, תפיסת עולם שלמה וכוללנית, אפשר אפילו להשוותה ל-דת, ולו רק מכיוון שהיא מאמינה בקיום האלוהות ושואפת לקרב את האדם לאותה אלוהות (אלוהות ולא אלוהים, הטנטרה אינה עוסקת בסגידה או בעבודת האל). אם לפני מאה שנים היית נחשפת לקיומה של הטנטרה והיית רוצה ללמוד אותה, היה עלייך לנסוע להודו, לכתת רגליים בין המנזרים ולחפש את המורה הנכון לך, לשהות שם תקופה לא מבוטלת, אולי חודשים, או אפילו שנים, וללמוד בדרך הארוכה. והיום? בזכות היכולת להתחבר למקורות הידע מכל מקום בעולם ובזכות היכולת לנוע בקלות בין ארצות, הגענו למצב שבו את וכל מי שסובבים אותך מחוברים לצינורות השפע ויכולים לבחור. טנטרה מעניינת אותך? את יכולה להירשם לסדנה כזו או אחרת, את יכולה ללכת למורה שתבחרי, את יכולה לצפות בסרטים, לקרוא מאמרים והדרכות ולהתחיל לתרגל. האין זה נפלא?
המבקרים יאמרו: כן, אבל זה בא במחיר של השטחה, של זילות. הטנטרה המערבית של סדנאות וסמינרים אינה עמוקה ואמיתית כמו טנטרה של נזירים אי שם בהימאליה. אין בה את אותם הרבדים, את אותן האיכויות. והתשובה היא כמובן: נכון. אבל. אפשר לקחת אלמנטים טובים מהטנטרה ולהתחיל לעבוד איתם, להתחיל לשנות הרגלים, ליהנות מהפירות, להתקדם תוך כדי למידה. תמיד אפשר לצלול יותר לעומק, להרחיב את הידע, להעמיק את הלמידה. אבל איזה יופי שיש לנו בכלל מאיפה להתחיל. שיש הנגשה של הנושא.
ובכן היום אני רוצה לגעת בשניים או שלושה אלמנטים מאוד פשוטים ומאוד עוצמתיים של הטנטרה. דברים שמחוללים שינוי מיידי בחיים. בחרתי באלמנט אחד בהקשר של מיניות, ואלמנט נוסף בהקשר הרחב של איכות החיים.
נשימה
אף על פי שכמעט כל תורה רוחנית או כזו שעוסקת בחיבור גוף-נפש תדבר אתכם על חשיבותה של הנשימה ועל איכויותיה השונות, הטנטרה עושה שימוש ספציפי בהקשר של נשימה-אנרגיה-עונג, ודרך שלושתם הטנטרה לוקחת אותך בהדרגה גם לה(ת)פתחות רוחנית. אני מציע לך תרגיל פשוט כדי לחוות את הכח הטמון בנשימה. בפעם הבאה שאת באה במגע מיני עם בן/בת זוגך, נסי להשתמש בנשימה באופן מודע כדי לבחון את השפעתה על העונג. לדוגמה, כאשר העונג נוסק והנשימה מתחילה להתגבר וקצב הנשימות עולה, נסי דווקא להאט ולנשום עמוק יותר. נשמי אל הבטן, באמצעות הסרעפת, הרגישי את האוויר ממלא אותך ונסי לחוש, במקביל להתמלאות הזו באוויר את ההדהוד של הנשימה בגוף. לחוש ולא לשמוע. יתכן שתרגישי אדוות נעימות של רעד / צמרמורת / או פשוט פיזור נעים של העונג שממוקד באיבר המין לכיוון הבטן, חוליות הגב התחתונות ומשם, אם תמשיכי לעבוד עם זה, יקרו דברים נעימים גם באזורים נוספים. זהו חלק מהיופי והעוצמה שבטנטרה. בעוד שמרבית האנשים נוטים במהלך הסקס להתרכז בחיכוך, באיברי המין, בטכני… הטנטרה בעצם מזמינה אתכם להיות מתבוננים, לחוות את החוויה במימד חדש, רחב יותר. אין זה מקרי שהפירוש המילולי החמקמק של טנטרה הוא בערך כך: התרחבות, מארג.
היעדר דרמה ושיפוטיות
כפי שציינתי לעיל – טנטרה היא דרך חיים או תפיסת עולם ולא רק אסופת טכניקות אקזוטיות לשיפור חיי המין כפי שנוטים בטעות לחשוב כשלא מכירים אותה. אחד האלמנטים החביבים עליי בטנטרה הוא היעדר הדרמטיות, שבא יחד עם – או מבוסס על – היעדר שיפוטיות. ראיית העולם הנכונה היא בבסיסה חיובית. קושי הוא הזמנה לצמיחה. במיוחד בסביבה המחוספסת בה אנו חיים בישראל, הטנטרה היא שינוי מרענן בו את מוזמנת לא להילחם, אלא פשוט – להרפות. דוגמה: משהו לא עובד ביחסים, או אתם נמצאים בעיצומו של משבר. מה עושים? "נלחמים על זה", "מתאבדים על זה", "נכנסים בזה בכל הכח". > בהילות, תחושה הרת גורל, מלחמה, דרמה. נשמע מוכר? כמה פעמים היית שבויה בתוך דרמה שהתחוללה בעיקר בראשך? כמה משברים נפתרו תודות למלחמה, לעומת המשברים שהתפוגגו כאבק ברוח?
No Drama.
איך עושים את זה? משנים את ההסתכלות, מגייסים את נסיון החיים, לומדים לשחרר, להרפות, והכי חשוב – לנשום. מאטים את הנשימה, משתחררים מהמחנק. היית פעם במצוקה נפשית, בעיצומו של יום נוראי, כל כך נוראי שפשוט מצאת את הזמן הנכון וברחת? החוצה, או לים, או לאיזה מקום שקט בו יכולת להתפרק, לבכות, להוציא את הכל? מה חשבת באותו רגע, מה הבכי הזה הביע? רוב הסיכויים שהוא הביע: כמה אני אומללה כרגע, איזה יום נוראי, אף אחד לא מבין אותי. כעת החזירי את עצמך לאותה הסיטואציה בדיוק, דמייני את עצמך בוכה, משחררת הכל, אבל אין את אותה הבהלה, והטקסט מתחלף: אני משחררת את היום הזה, המועקה הזו לא תורמת לי, אני לא זקוקה לדרמה הזו, יש בי הכוחות להירגע, לקבל את המצב ומכאן להתבונן בטוב ולדבוק בו.
נשמע לך אפשרי? הגיוני? כנראה שאת כבר מתחברת לקצב הנכון. לעומק הנכון. הטנטרה לא עוסקת ברע וטוב. זה לא רלוונטי. ואם נחבר את זה לימינו אנו בתרבות המערב, יש מערכת מסודרת של חוק ומשפט ונניח לה לעסוק בגבולות ובמה רע ומה טוב. ברמה האישית, מוטב לאדם להתרחק מהשיפוטיות ולהתמקד בחופש האישי, בשחרור הכבלים, בהרפיה לתוך צמיחה. בלי דרמה, בלי להילחם ולהתאמץ על כל פיפס, שחררי 🙂
יצא פוסט קצת ארוך משתכננתי, ולכן אסיים בזאת. שיהיה יום טנטרי, עם רטט חיובי, נשימה עמוקה ו… בלי דרמות.