"במקרה, או שלא" מאת טלי שפירא שחטר, רומן הביכורים המפתיע של השנה.

הוצאת טל-מיד, 2015

בחירתי לספר הביכורים המפתיע של השנה-

סיפורו של מסע פנימי לאושר מקריסה לתקומה. נשמע כבד? רחוק מזה. ספר עמוס תיאורים משעשעים, אירוניה, מוזיקה, דיאטה והחיים התל- אביביים הצפונבוניים שיכולים להתגלות כקליפה. אין רגע דל והקורא מוצא עצמו רץ מרתון. אין זמן לאוכל, עזבו את העבודה, יש לקרוא עד הסוף בנשימה עצורה. יש גם רצח, אדם לאדם זאב וכמובן גם אהבה על גווניה הרבים.

הנה הסקירה. לא נגעתי:

במקרה, או שלא הוא רומן בלשי או דרמת מתח אך יש בו הרבה מעבר. הוא פותח צוהר בתקריב לא מרחם ולא מתפשר על ההוויה הישראלית בכתיבה עטופה בחום, חוש הומור מפותח וקצב לרציי מרתון. הקורא לא נח לרגע. כמות האסוציאציות גורמת בכל מהלך לפרץ רגשות לא רק עבור הגיבורים אלא עבור עצמנו, הקוראים. השמחה והעצב, המתח והרגש שזורים אחד בשני. האהבה למוסיקה שנונה והידע המופלג בעולם האופרה, מרשים ביותר. חספוס ישראלי עם קצת יידישקייט.

מי הגיבורה שלנו?

עידית בר סלע, דור שני לניצולי חיים, נשואה, אם לארבעה, צפונבונית ברמת אביב גימל, מריחה שותפות במשרד פרסום מוביל. חולת עבודה וחולת קניות. לא רק בגדים בכיכר המדינה אלא גם אוכל ובעיקר פחמימות… וגם סוכרים… העתיד ברור עד שהכול קורס ממקום לא צפוי וכואב. אנשים קרובים שמאכזבים. חברים שסרחו. איך אומר השיר? "איש לא אוהב אותך כשאתה בשפל המדרגה". אנו עדים להתפכחות ולשינוי העצום שעוברים הגיבורה שלנו ומשפחתה, פיסי, מנטלי, חשיבתי, פנימי.

אולי שפל המדרגה עושה לנו רק טוב?

בדרך יש רציחות, התאבדויות, מאהב , בעל. גם לילדים יש מה לומר.

וההורים? כוכבים בפני עצמם. ניצולים, חזקים, מלאי אהבה, זמרת אופרה אריסטוקרטית ואיכר רוסי.

הגבורה שלנו מלאת תושייה, לא נרדמת בשמירה. הראש שלה עובד ללא ליאות. מכה על חטא ומצטערת על שגיאות. מצליחה להתגבר על פחדים וחולשות, מתמודדת עם עולם של גברים אך מלאת חמלה וכאן גדולתה. היא לא מוותרת. נלחמת על החיים.

בכיתי, צחקתי, שרתי אופרה, רקדתי. שינויים של אמצע החיים, כמה מתאים, גם אני שם.

גם הבעל מתפתח ממושך- רגל -אחרי -הצבא שסמך על חבר שמוטט את עולמם לגבר תומך, יוזם ואוהב.

בסופו של דבר האם דברים קורים במקרה, או שגם לנו יש חלק ואחריות באירועים המכוננים את חיינו.

על הסופרת

טלי שפירא שחטר,51, עורכת דין, בוררת ומגשרת, תואר ראשון ושני במשפטים באוני' ת"א, מרצה למשפטים, זמרת ג'אז, מלחינה ומנגנת. נשואה ואמא לשלושה ילדים.

חוצמזה אני גאה לספר שלמדה איתי בגימנסיה "הרצליה". לא היינו בקשר שנים רבות. היא מוזיקאית, אני מוזיקאית. הרבה משותף.

ברגע שראיתי את התמונה בה ספרה רץ במכונות בית הדפוס נעצר לבי והחסיר פעימה מרוב התרגשות.

אך הפגישה שכזו. התרגשנו, בכינו. לא פסקנו לדבר שלוש שעות. היא נראית נפלא, צעירה בהרבה מכפי גילה. אנרגטית עם גישה חיובית, קצת עידית בר סלע….

מנין הצורך הזה לכתוב ספר? מנין זה נובע?

כחמש עשרה שנה עבדה בפרקליטות, טיפלה בתיקים משמעותיים, בתחום הפלילי כגון תיקי אונס ומרמה ובתחום האזרחי בתביעות כנגד מדינת ישראל, ביניהם בתביעת מוסטפא דיראני. הייתה במסלול להצלחה, כפי שהגדירה אותה בשעתו. תפקיד בכיר בתחום המשפט, חיים טובים ונוחים. עד לרעידת אדמה.

בשנת 2001 הכול השתנה..אדם קרוב למשפחה פגע באמון המשפחה והתוצאה פגיעה כספית משמעותית ומשבר כלכלי. בתקופה לאחר מכן גם התפקיד שאליו ייעדה את עצמה נשמט ממנה מסיבות שלא היו תלויות בה. התכניות השתנו. טלי חוותה משבר משמעותי. בתחום הכלכלי היו לחצים, ירידה ברמת החיים ובתחום האישי החלום המקצועי שבו ראתה את עצמה התנפץ. הנסיבות האישיות הביאו אותה לקחת פסק זמן מהמירוץ להצלחה, לשמחת ילדיה שקיבלו את אמא בבית. בתקופה זו היא עברה תהליך של שינוי פנימי משמעות.

ניתוח עיניים להסרת משקפיים, 30 קילו פחות במשקל עליו היא שומרת עד היום.

הבנה ותובנה בחשיבות הדרך. המודעות שאין שליטה על התוצאות ועל כל מהלך בחיינו.

והחשוב מכל, המשבר קרה לטובה. לא במקרה. שעון מעורר שהזכיר שדברים החשובים אינם החיצוניים אלא נמצאים במלוא העצמה בפנים.

ומוזיקה?

אהבה ישנה חדשה. אמה הייתה זמרת אופרה. טלי עצמה הייתה סולנית בתזמורת חיל האוויר והוציאה תקליט עם ירוסלב יעקובוביץ' ב 1990.

בעקבות השינוי חזרה למוזיקה. היום היא שרה ומנגנת ג'אז בהרכבים מוזיקליים, כמה נפלא!

הבטתי בה וראיתי אישה מלאת חיים, עדין ילדה מלאת תום ואמון בבני אדם, אומנית יוצרת , אמא אוהבת ואשת קריירה מצליחה.

והקשר בין הספר לחיים?

הספר בדיוני. יש בו חומרים הלקוחים מהחיים (אמה זמרת אופרה, ירידה דרמטית במשקל כבר אמרנו?), מהחיים, מהסביבה, מתיקים משפטיים ומהדמיון.

אירועים בספר מעבירים רגשות, מחשבות ותהיות. כל אחד ואחת מאתנו יכול למצוא שם את עצמו.

ציטוט אלמותי אחד לקינוח: "כאב זה סימן טוב שנפרדים מזבל".

ועוד אחד ודיי:

"משוחררת מאיש כואב עם רגל נגררת, ילדים מטופלים שוטף, הורים שהזדקנו בילדותם, שותפות מוקדמת מדי ושמלה אחת שתיכנס בסוד לשקית אטומה עד שתיחנק. ענני סוכר ממטירים עלי גשמי תאווה, סיכוי של אושר, גם אם לרגע אחד בלבד".

מומלץ!