טכנולוגיה ללא בינה

4 תערוכות במוזיאון פתח תקווה – מתערוכת קומיקס המצויירת על הקיר לטכנולוגיה עדכנית, מציאות מרובדת שיוצרת מפגש עם צייר ותיק ומבט על אוספים

קריקטורה על הקיר של עמוס אלנבוגן וניר מולד. צילום: ענבל כהן חמו

מוזיאון פתח תקווה מציג כרגע 4 תערוכות שונות, שתיים מהן בחלל המרכזי שלו.

התערוכה המרכזית במוזיאון "DEEP FEELING: רגשות ובינה מלאכותית" מצהירה על כוונות גבוהות, אך העבודות בה אינן עומדות ברף הכוונות, למרות שחלקן מעניינות וטובות כשלעצמן. הכוונה לגעת במקומו של הרגש בתקופה זו כמעט ואינה מטופלת בעבודות. איסוף של עבודות שבסיסן טכנולוגי אינו מספיק למרות שהטכנולוגיה יוצרת סקרנות לדעת "איך זה עובד". מבלי לדעת כיצד העבודות מופעלות חסר טעם עיקרי לקיומן, אך ידיעת המנגנון שמפעיל אותן לפעמים מותירה אותן ללא ערך מוסף מלבד.

העבודה של ניבי אלרואי שמקבלת את פני הנכנסים פועלת בשני מישורים – היא נראית כמכונה עתיקה אך מחביאה בתוכה טכנולוגיה חדשה של הקרנה ואנימציה, ומתבססת על אלגוריתמים חדשניים לניתוח תמונות. התוצאה מזכירה קצת סטימפאנק – טכנולוגיה של עולם חלופי בו עדיין משתמשים באנרגיית קיטור, יפיפייה אך לא מאוד יעילה.

ניבי אלרואי, pseudotime
ניבי אלרואי, pseudotime. צילום: אלעד שריג

גם ההצבה של ליאת סגל יפיפייה – חדר מלא אובייקטים ביציים גדולים, מעין ביצי דינוזאורים שעומדות על קצותיהן ומתנדנדות. כל ביצה היא מעין יצור עצמאי שאמור להגיב לשכניו כאשר הם נעים. נראה שהחלק הזה במיצב עוד לא הושלם – כל אובייקט נע בפני עצמו, בבדידותו, כשיח חרשים.

ליאת סגל, FOMO
ליאת סגל, FOMO. צילום: ענבל כהן חמו

מירי סגל בכלל בעניין מאדים. בעבודה אחת כובשת היא מקרינה את השיר "חיים על מאדים?" של דיויד בואי, על עשן שיוצא ממכונת עשן שמזכירה קטר רכבת פחם. העשן נפלט מהמכונה במקצב שתוכנת יחד עם המוזיקה והמראה מהפנט. השיר של בואי מבקר את תרבות המערב שאינה מבדילה בין החיים לבין סרט, ושואל בייאוש האם יש חיים על מאדים – אולי אופציה לחיים אחרים. בעבודה שלידה נותנת סגל סוג של מענה לשאלה – באמצעות טכנולוגיה שפיתחה היא מצלמת ומבודדת את הצופים המסתובבים באולם המוזיאון ומשתילה אותם בתוך נוף מאדימי, זרים ותלושים. תוך כדי נושרים על הנוף חפצים שהטקסט מספר לנו כי אילו תמונות מתוך מאגר  דימויים שמשמש לאימון תוכנות בינה מלאכותית. האם כך יראו החיים על מאדים – וירטואליים ומלאים בחפצים העודפים של התרבות שלנו?

מירי סגל, After life on Mars, צילום: אלעד שריג
מירי סגל, After life on Mars, צילום: אלעד שריג

שיר של דיויד בואי והקרנה על עשן של מירי סגל. צילום: אלעד שריג
שיר של דיויד בואי והקרנה על עשן של מירי סגל. צילום: אלעד שריג

העבודה שהצליחה בכל זאת להתכתב עם נושא התערוכה היא זו של דור זליכה לוי, ונראה שהיא מצליחה בדיוק במקום שבו היא מוותרת על הפעלה מכנית ומשאירה לאמן את האריגה המדויקת של פסה הקול.  זליכה לוי משמיע שני קולות מסונתזים "כרמית" ו"מאג'ד", האחת מקריאה בעברית והאחר בערבית ויוצר דו-שיח של חרשים כאשר האחד מקריא את הטקסט של השני ומילים פשוטות בעברית הופכות לג'יבריש בערבית ולהפך. בין התקווה לשיר אהבה הם מהדהדים זה את זה ומסלימים דיאלוג חסר הבנה.

גם העבודה של ליאור זלמנסון עוסקת ברגשות – בעיקר רגשות הפחד מפני העתיד ומקומם של המכונות החכמות בחיינו. מדפסת מפיקה ניירות שעליהם משפטים שנוחתים על השולחן למיון. המשפטים כביכול נכתבו על ידי עובדי מיקור חוץ של אמזון שאמורים לבצע משימות רוטיניות שבינה מלאכותית עדיין לא יודעת לעשות. אך התוכן אינו אמין והקצב הקבוע בו המדפסת מפיקה את הדפים חושף את המכניות של המנגנון שיצר האמן ומרחיק אותנו מהעובדים האנונימיים שאותם הוא מבקש להנכיח.

ליאור זלמנסון, פחדים מלאכותיים מלאכותיים. צילום: ענבל כהן חמו
ליאור זלמנסון, פחדים מלאכותיים מלאכותיים. צילום: ענבל כהן חמו

מעניין לצפות בעבודת הוידאו של דניאל סמול אשר מראיין דמות וירטואלית – בינה48 שהיא בינה מלאכותית שנוצרה על ידי בינה אספן ובן זוגה מרטין רותבלט ומנהל אתה שיחה מעמיקה.

דניאל סמול, Animus Mneme, סטיל מתוך וידאו
דניאל סמול, Animus Mneme, סטיל מתוך וידאו

מוזיאון פתח תקווה מארח כמה תערוכות כרגע – "גחליליות פצועות וברקים בצנצנת" עוסקת באוספים שונים. התערוכה אקלקטית מאוד ופורמת את מושג האוסף, גם לאוסף דימויים או רעיונות. מתוכה התרשמתי במיוחד מעבודת הווידאו של רות פתיר אשר אספה חלומות הקשורים באובמה והילרי קלינטון וארגה אותם יחד.

מבט אל "גחליליות פצועות וברקים בצנצנת". צילום: אלעד שריג
מבט אל "גחליליות פצועות וברקים בצנצנת". צילום: אלעד שריג

מיצב מקסים לכל המשפחה מוצג בגלרית האוסף. ישעיהו שיינפלד (1909-1979), היה צייר ישראלי נאיבי שעלה ממולדוביה וגר בפתח תקווה. לצורך הפרויקט נסרקו יצירותיו של שיינפלד והוטמעו לתוך מערכת של בינה מלאכותית. המיצב האינטראקטיבי מצלם את המשתתף, ומציב אותו מצויר בתוך אחד מציוריו של שיינפלד. מפתיע ומקסים.

רגע בתוך המיצב הדינמי - אני בתוך ציור של ישעיהו שיינפלד. צילום: ענבל כהן חמו
רגע בתוך המיצב הדינמי – אני בתוך ציור של ישעיהו שיינפלד. צילום: ענבל כהן חמו

ועוד במוזיאון התערוכה "בועת ציור" של עמוס אלנבוגן וניר מולד, אמני קריקטורה. התערוכה כוללת איורים מודפסים ואיורים שצויירו ישירות על קירות המוזיאון, וכולם עוסקים באמנות באופן הומוריסטי. האיורים יוצרים רצף לאורך הקירות, מלא קריצות על תולדות האמנות והרצינות שבה.

עמוס אלנבוגן וניר מולד ברצף קריקטורות על הקיר (כולל מתגים). צילום: ענבל כהן חמו
עמוס אלנבוגן וניר מולד ברצף קריקטורות על הקיר (כולל על המתגים). צילום: ענבל כהן חמו

איור מתוך התערוכה "בועת ציור" של ניר מולד ועמוס אלנבוגן
איור מתוך התערוכה "בועת ציור" של ניר מולד ועמוס אלנבוגן

DEEP FEELING: רגשות ובינה מלאכותית

אמנים משתתפים: איל גרוס וערן הדס, דור זליכה לוי, דניאל סמול, ליאור זלמנסון, ליאת סגל, מאיה מגנט, מירי סגל, ניבי אלרואי, פביו לטאנצי אנטינורי (ספרד), רוני קרפיול

אוצרת: נוהר בן אשר

גחליליות פצועות וברקים בצנצנת

אמנים משתתפים: אוריאול וילנובה (ספרד/בריסל), אנה לונד (שטוקהולם), גבריאל קורי (מקסיקו/לוס-אנג'לס), חמודי ג'נאם (ישראל), סלין קונדורלי צרפת/לונדון), רות פתיר (ארה"ב/ישראל)

אוצרת: נועם סגל

בועת ציור

אמנים משתתפים: עמוס אלנבוגן, ניר מולד

אוצרת: רעות פרסטר

נעילה 10/9/19

עולם בתוך עולם

תכנון וביצוע: יקיר זהר, דימה קנבסקי

הפרוייקט נעשה בשיתוף המייקרים של אינטל

ענבל כהן חמו
צלמת, יוצרת, מאמנת אישית וגם פעילה חברתית לפעמים. אשתף אתכם באירועי תרבות מעניינים שאפגוש - אפשרות להציץ לחוויות חדשות.