טירת הזכוכית

אף ילדה לא צריכה לסחוב את האבא שלה על הגב שלה..

Mountain Goat הוא קרא לה. MG  זה היה שם החיבה שלה בפיו.

יחס עמוק ומיוחד במינו שרר בין MG  לאביה. הרבה אהבה הייתה שם. והיה עוד משהו, שהלך והתברר  לעיני הצופה ככל שהעלילה נפרסה לעינינו בסרט "טירת הזכוכית".

לפני שצפיתי בסרט ועוד לפני שידעתי מה קו העלילה, האסוציאציות שלי לשם המתורגם בצורה מדויקת מאנגלית, היו:

סינדרלה עם נעלי הזכוכית שלה ( תמיד תהיתי למה הפייה נתנה לה דווקא נעלי זכוכית כדי לרקוד איתן בנשף.. כל כך לא נוח ולא פרקטי..)

ו"פעמון הזכוכית" –ספרה המפורסם של המשוררת סילביה פלאת, שמתארת בו  מצבים ש"חנקו" אותה תחת פעמון זכוכית. שלא אפשרו לה לנשום..

אחרי שצפיתי בסרט, מצאתי כל כך הרבה סמליות בשם שלו, שמבטא למעשה את כל הזויות האפשריות למתרחש בו:

חלום ילדות, דבר שברירי ולא יציב, דבר קר ונוקשה, דבר חסר גבולות (בין הפנים לחוץ), אשלייה.

 sphere_01

חלומות הם חומר דלק לנפש. אי אפשר לנו לחיות ולתפקד בלעדיהם.

מה הופך חלום לדבר שמניע אותך במציאות לפעולה קונסטרוקטיבית?

מה הופך אותו לדבר שמניע אותך לבריחה מהמציאות, להולכת שולל עצמית ואף של הסביבה?

מה קורה כשהחלום שלך משתלט על המציאות ומעוות את שיקול הדעת?

מה, או, מתי  הופך חלום לסיוט?

 החלום של רקס אבי המשפחה, לבנות למשפחתו טירת זכוכית שתשקיף אל הטבע, ושלתקופה מסוימת מזין את עולם הפנטזיות של ילדיו, מעניק להם תקווה לחיים טובים יותר שיהיו להם בעתיד, מספק להם אמון באבא כל יכול שמבטיח הבטחות גרנדיוזיות, הופך לסיוט  ככל שהם מתבגרים, ומבינים את האשלייה שהם נאחזו בה.

הסרט מבוסס על סיפור אמתי ומסופר מנקודת מבטה של MG , הבת השנייה במשפחה בת 4 ילדים, והמצלמה עוקבת אחר הדברים בסדר התרחשותם.

אבי המשפחה רקס וולס,גבר בעל כריזמה בלתי נדלית,  כנראה עבר בילדותו התעללות מצד אמו (יש רמזים לכך בסרט).

מהרגע שעזב את הבית ("אי אפשר לנשום כשאתה בתוך ח—") הוא נמצא בבריחה מתמדת: בריחה מהפחדים שלו (רק על ערש דווי הוא מוכן להודות בכך),  בריחה אל עולם של פנטזיות, אל אלכוהוליזם, אל נישואיו לאמנית יפהפייה המושקעת כולה בציוריה ומעדיפה את העיסוק בם על פני טיפול בילדיה, בריחה אל הקמת משפחה שמספקת לו אשליה של נורמליות, אך מבלי יכולת לתפקד בה כאדם בוגר ואחראי, כאבא וכבעל.  בתוכו הוא נשאר ילד פצוע ופגוע ופצעי ילדותו מנהלים אותו וגורמים לו לפגוע בילדיו .

הורים כמו רקס ואשתו צריכים רישיון לגדל ילדים…

 הילדים עוברים מידי יום התעללות רגשית ופיסית, לעיתים קרובות הולכים לישון רעבים, אינם מבקרים במוסדות חינוך, "החיים הם בית הספר הכי טוב" אומר רקס, והם עוברים "דירה" חדשות לבקרים,(פולשים למבנים נטושים ברחבי המדינה) כשהם בורחים כל פעם מפחד נושים, או מהסתבכויות עם החוק, או מפיטורין של האב ממקום עבודה זמני.

 סיפור הכיסוי של רקס אל ילדיו הוא- שהנה הפעם הוא מצא את המקום המתאים לבנות את הטירה..

MG היא הראשונה להתפכח מהאשליה ולהבין שנהפכו סדרי עולם. שהם הילדים (ובעיקר היא) מטפלים בהוריהם במקום שההורים יטפלו בם, והיא אומרת לאחיה בפיכחון קר כזכוכית (כמדומני שהיא כבת 10 באותה תקופה):

הם לעולם לא יטפלו בנו. אנחנו חייבים לטפל בעצמנו. ללכת ללמוד בבית ספר, ללמוד איך להרוויח כסף כדי שבבגרותנו נוכל לעזוב ולעמוד על הרגליים שלנו.

הסיום של הסרט נוגע ללב, כי יש בו איזו נימה מפייסת, כשהאבא על ערש דווי  מתוודה ובעצם מבקש סליחה מ MG  כשאומר לה:

את חזקה! אף ילדה לא צריכה לסחוב את האבא שלה על הגב שלה..

(חשוב לציין שאני לא קראתי את הספר ולכן הפוסט שלי נכתב מבלי להשוות לספר).