טילים על תל אביב – עד כאן

התרחיש שאיש בישראל לא רוצה לראות הוא המציאות היומיומית של תושבי הדרום

בחורה עם מחשב נייד

תקופה קשה עוברת על כולנו. שלושה בנים שלא שבו לביתם ואל משפחותיהם.

חיילים סורקים ומחפשים יום ולילה וגזרת הדרום מתחממת. פה גראד,שם פצמ"ר ,אזעקות ושיגרה מאוד לא מבורכת.

אבל שיגרה היא שיגרה וככה חיים אותה בדרום כבר שנים עם ימים של שקט יחסי ופחד תמידי.

והנה,ביום שישי כתבה עם כותרת כזו: "המשמעות של הסלמה בעזה היא רקטות תל אביב"

שומו שמיים! רקטות לתל אביב! לא נשמע כדבר הזה!

הצפון הרחוק ידע שנים של קטיושות. שדרות חיה ככה אף היא במשך שנים. בישובי עוטף עזה השקט הוא תפילה ולא מציאות.

מרכז הארץ גם הוא ידע פחד בימי הפיגועים הנוראיים.

כל חלק במדינה הקטנה שלנו ידע ימים כאלה.

הבעיה מתחילה כשחוסר השקט הזה הופך לשגרה שעל פניו מתקבלת על הדעת.

שדרות וישובי עוטף עזה זה בסדר. אט אט בשקט ובבטחה הגיעו אוייבנו גם לערים הרחוקות והגדולות יותר.

באר שבע,אשקלון אשדוד ובמבצע האחרון הגיעו הטילים אף לראשל"צ.

אבל ברגע שעלולים להגיע לפופיק של המדינה – עד כאן! את זה השלטון כבר לא מוכן לקבל.

האם תושבי הדרום אינם חלק מהמדינה? האם אינם משרתים בצבא,משלמים ארנונה גבוהה מדי,משלמים מיסים,מגדלים ילדים?

האם מי שגר שם הוא נחות? שונה? ואם הוא פועל ייצור במפעל מגיע לו לחיות אחרת מאותו פקיד עם חולצה לבנה ויפה באחד המגדלים המפוארים?

האם לילדים הגדלים בדרום שרבים מהם סובלים פחדים וחרדות לא מגיע לחיות בשקט כמו ילדים בתל אביב?

ונניח,רק נניח לא עלינו שיגיעו הטילים לתל אביב אז מה? אז גם שם יהיו אזעקות,גם שם יפחדו,גם שם החיים יעצרו וילדים לא ילכו לבית הספר, שגרה לא??

לא בשם שמיים! זו לא אמורה להיות השגרה של אף אחד ולא חשוב אם הוא גר בשדרות או בתל אביב.

מה שהיה ידוע מאז קום המדינה וידוע גם היום ומקבל משנה תוקף פעם אחר פעם בצורה האכזרית ביותר. גבולות 'גדרה חדרה', ברורים מתמיד.

 

בצורה גסה,מכוערת ומעוררת גועל יוצר שלטון המדינה מאז ומתמיד חלקים מובחרים יותר ומובחרים פחות במדינה.

אם הדרום או הצפון הרחוקים שווים פחות בהשקעה כלכלית כך הם שווים פחות בהגנה ובביטחון. כמה עצוב ומכעיס וכמה נכון.

יש שיגידו שהכתבה שפורסמה היא שקרית,מגמתית או מניפולטיבית עבורנו היא מציאות אכזרית.

בעודי כותבת שורות אלה חודש הירי על הדרום.  לבטח, איפשהו בחדר סודי ישבו הקודקודים ויגידו אוקיי בעיה אבל העיקר שלא יגיעו לתל אביב.

מי ייתן שנזכה לראות את הבנים שבים הביתה בריאים ושלמים ושנזכה כולנו,ללא יוצא מן הכלל לחיות ולגדל את ילדנו בשלום ובבטחה.

כתבה2