נסעתי באזור הזה בשנה האחרונה המון פעמים, אמא-הסעות למוצב וחזרה, אבל הופתעתי מאוד כשלפני כמה ימים קיבלתי הזמנה ליום טיול בקיבוץ נתיב הל"ה והסביבה. אפילו לא דמיינתי כמה הרבה יש שם ויש הרבה יותר.
יצאנו, 15 בלוגריות של 'סלונה' ליום סיור מוצלח במיוחד…
הטיול החל בביקור במפעל 'טחינא' בבעלותה של מיכל מלמד, פסיכולוגית קלינית לשעבר וטחינאית בהווה. אשת עשייה שהגיעה לטחינה ממש במקרה, כמעט מתוך צורך למצוא טחינה איכותית, טעימה ולא מרירה. הקטע היזמי הלהיב אותה, הרצון להקים משהו מאפס, משהו שיש בו ערך אמיתי עם תרומה לעולם, כזה שיאפשר לה לעסוק בכל התחומים: יצירה, מיתוג, שיווק ועוד כל כך הרבה. התהליך לא היה קל ובדיעבד היא אומרת שהיא שמחה שלא ידעה על הקשיים הצפויים אבל הסוף טוב והמפעל מתפתח ומשגשג ויש לו מוצר ייחודי – טחינה גולמית מלאה, מחיטה טרום נבוטה ולא קלויה בטעם משובח.
התחנה הבאה היתה ממש באותו מבנה, שהיה פעם הרפת של הקיבוץ, סטודיו 'אדמה' בבעלותה של אדריאנה רוזנטל, חברת הקיבוץ שלפני חמש שנים, אחרי קריירה ארוכה בתחום הכספים החליטה לשנות כיוון, רכשה את מפעל 'אדמה' שהיה על סף סגירה והקימה אותו על הרגליים. מאז הכל היסטוריה והכלים שהיא מייצרת כל כך יפים.
נסיעה של דקה ושליש בתוך הקיבוץ הביאה אותנו לבית המאפה של לחמל'ה. דנה כפיר, כמו כל בעלות העסקים שפגשנו בסיור, הקימה את העסק שלה מתוך צורך בשינוי, מתוך רצון למצוא את המקום שמתאים לה, שאיפה להתפתח ולהצליח, ממש כמו אליס בארץ הפלאות…
"הדבר הראשון שאני צריכה לעשות", אמרה אליס לעצמה, בשעה ששוטטה ביער, " הוא לגדול לגודל הנכון שלי בחזרה והדבר השני הוא למצוא את דרכי אל הגן הקסום ההוא. אני מניחה שאני צריכה לאכול או לשתות משהו, אבל השאלה היא מה?" (אליס בארץ הפלאות, לואיס קרול).
הכל החל כשדנה הזמינה 3 ספרי לחם והחלה לנסות. ערבבה, לשה, התפיחה, ישבה וחיכתה, הסתכלה, שמרה על הלחם. אחר כך הביאה תנור אל חדר הכביסה מחוץ לבית. שכנים החלו לבוא ולקחת לחם, כמו כדור צמר שמתגלגל. כך הכל החל.
היום היא אופה ומשווקת את הלחמים המעולים שלה למסעדות וללקוחות בסביבה וגם לאזור תל אביב. בימי שישי היא פותחת קיוסק בגבעת ישעיהו ומעבירה גם סדנאות ומפגשים מוצלחים מאוד – "מפגשים ולחם".
כאילו לא אכלנו טחינה מעולה ולחם משובח עד עכשיו, הגיע הזמן לארוחת הצהריים. אורית קדם המבשלת של 'ורטיגו' הכינה לנו ארוחת צהריים צמחונית מעולה.
'ורטיגו' הוא כפר אמנות אקולוגי שקם ב-2007 בתוך הקיבוץ בידי 4 אחיות ובעליהן. בכפר מתקיימים מפגשים, סדנאות, פסטיבלים ומפגשי מחול-סביבה בנוף כפרי משגע.
ידוע, שכל ארוחה טובה צריך לסיים בכוס יין טובה עוד יותר. לכן נסענו לפאתי הקיבוץ ל'יקב האלה'.
יין הוא לא מהאהבות הגדולות שלי ובכל זאת יין הבלנד הלבן שטעמנו שם היה אחד היינות הטעימים ביותר ששתיתי עד היום. יין עדין וארומטי שהשתלב מצוין עם הגבינות ממשק דותן והיווה סיום מעולה לארוחת הצהריים.
אבל גולת הכותרת מבחינתי היתה השוקולד. ואי, כמה שאני אוהבת שוקולד ואם הוא מריר – עוד יותר טוב.
גליה לוי היתה גננת במשך 15 שנה, מהגננות האלה שכולם רוצים לבוא לגן שלהן, כזו שמסיבת חנוכה אצלה היא לא רק הדלקת נרות וסופגניה אלא מסיבת ריקודים אמיתית עם פורטיס וסחרוף. אלא שבשלב מסוים הרגישה שמספיק לה והחלה לחפש משהו אחר. כך הגיעה אל השוקולד והקימה את Caja Chocolaterie. היא עזבה את תל אביב וחזרה למושב צפרירים שבו גדלה ושם היא עושה קסמים עם שוקולד. היא מייצרת שוקולד בוטיק איכותי ומעבירה סדנאות נהדרות כמו שרק מי שעבדה עם ילדים כל כך הרבה שנים, יכולה להעביר ולרתק גם מבוגרים.
זהו, באמת לא ייאמן כמה הרבה הנאות בקיבוץ אחד. ממליצה מאוד לנסוע לבקר, אפילו עכשיו בחופשת חנוכה וליהנות מכל רגע!
אסנת
