ובכל זאת החלטתי שאם יש מקום ראוי להעלות בו את המחשבות הללו על הכתב, הרי שזה כאן. אני יודעת שאני מסתכנת בלהיתפס כ"עוד רווקה ממורמרת" אבל יש בי אמון במין הנשי שמסוגל לראות קצת מעבר…
בדיוק סיימתי לקרוא כתבה במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות. הכתבה עסוקת בגברים שהם "רווקי אמצע החיים", כלומר, בני 40+ ואם עד עכשיו הרגשתי שמשהו לא בסדר בסיטואציה שאני נמצאת בה אז מצאתי שחור על גבי לבן, מספר ציטטות שציירו לי יפה יפה את המצב:
רופא בן 44 מסביר:
"עד גיל 38 לא היה לי זמן להרים את הראש… כשסיימתי את ההתמחות חגגתי וביליתי אבל לאט לאט ירד הריגוש ואמרתי לעצמי רגע מה עכשיו? הבנתי שהחיים האמיתיים מתחילים ושצריך לשלם על הדירה, להזמין בחורות איכותיות לדייט ולקנות להן משקה אחד לפחות. התחלתי לעבוד בבית חולים ובאופן פרטי עד 11 בלילה. אתה מגיע לדייטים עייף מת, איפה יש פה זמן לפתח מערכת יחסים אמיתית?" ואז הוא מוסיף: "אני לא מעוניין בבחורה בגילי, הלימיט זה גיל 36" (להזכירך, הוא בן 44. עד גיל 38 לא היה לו זמן להרים את הראש אבל אם לך עד גיל 38 לא היה זמן להרים את הראש, בעיה שלך, עכשיו תמותי לבד)
בחור בן 39 אומר:
"אני רוצה אהבה וזוגיות אבל לא בכל מחיר. תפיץ את זרעך כל יום, אבל למה לחבר אותו עם ביצית? יש שפע אבל לא קוואליטי, אני רואה את כל מה שמסביבי והמחיר כבד מדי. התאהבות זה רגשות ואז נפגעים וזה תמיד כואב. אני מעדיף להימנע מזה ולהישאר בריגושים. אני אוהב את החופש ומפחד מכישלון – לא בדיוק התכונות שמובילות לחתונה.. זוגיות זה עסק, יש דו"ח רווח והפסד. את יודעת כמה עסקים קטנים נסגרים בשנה?".
דני סידס שהוא בן 47:
"למה לי לעשות רע לאישה אחת כשאני יכול לעשות טוב למאה נשים?"
ועוד אחד:
"הרווק התל אביבי החדש הוא הטרגדיה של הרווקות. אנחנו ממצים מהר ועוברים הלאה. בשביל מה לשרוף ערב שלם כשכבר בעשר הדקות הראשונות אתה מבין שהיא משעממת לך את התחת?… יש לי היצע מטורף של נשים. גבר בסוף שנות ה-30 יכול לצאת עם בנות גילו, עם צעירות או מבוגרות ממנו. בחורה בגילי באותו סטטוס, האופציות שלה פחותות – או רווק בגילי שיואיל להתפשר, או גרוש מבוגר פלוס שתיים"
"מרבית הנשים בכלל לא מגרדות את תנאי הסף המחמירים של הרווקים המקצועיים – כך שהאפשרות להתמסד נראית עבורם רחוקה מתמיד: רווקה בגילם היא לא אופציה, אישה בת 30 היא לחוצת משפחה, עדיף שלא תהיה גרושה והכי טוב בת 28… בגיל 28 הן פוקעות, עשו צבא, טיילו, עובדות, סיימו תואר, יודעות פחות או יותר מה הן רוצות מהחיים".
טוב, אין לי כח להמשיך אבל זו רוח הדברים. בקיצור, אני צריכה לגזור ולשמור. בפעם הבאה שיגידו לי שאני לא מוצאת כי אני בררנית, או "איך יכול להיות שאין בחורים פנויים ומתאימים בגילי?" אני פשוט אסביר שהלוואי שיכולתי להרשות לעצמי להיות בררנית, פשוט בשש השנים האחרונות,(שבהן אני כבר לא בת 28 והתחיל אצלי ככל הנראה תהליך ריקבון מתקדם שאינני מודעת לו) אני כבר לא עוברת את תנאי הסף, אני נחשבת לממורמרת ולחוצת חתונה (לא משנה שחתונה ושמלה לבנה מעולם לא קסמו לי ובעיני רוב חתונות ה"גן מקסים בסוף העולם ימינה ממש ליד מפל המים/עץ האלון העתיק", נראות לי בדיוק אותו הדבר ואין לי כל רצון לארגן לי אחת כזאת), אני רק אחת מאלף וגם לא איכותית במיוחד (כי אז בטח כבר מישהו היה "לוקח" אותי) , אני לא ממש נחשבת לעסק טוב ובכלל כל הגברים עם הנשמות הטובות רוצים לעשות לי טוב אבל הם רוצים להספיק לעשות טוב גם לחברה שלי ולחברה של החברה שלי ולחברה של החברה של החברה שלי….
אם אני אנסה לא להיות צינית ואנסה ללמוד משהו מהכתבה הזו הרי כל שנותר לי עכשיו הוא לחכות ולצפות שאיזשהו רווק בגילי יואיל בטובו להתפשר או לחילופין שסטטיסטיקת הגירושין תעבוד לטובתי ואז גן לי יהיה גרוש פלוס שניים.
טוב, בכל זאת אני בוחרת להישאר אופטימית ולהאמין שיש שם גם כאלה שבוחרים לא על סמך מספר אלא על סמך אופי ויופי ונשמה והתאמה וחוש הומור ונדיבות…