מאז שדביר ודולב נולדו יש קלישאה אחת שאני פשוט מתעבת, היא אומנם ידועה רק כשאת נושאת סטטוס מסויים ובכל זאת – הייתי חייבת לנצל את ההזדמנות כדי לנפץ אותה לרסיסים.
מוכנים? זה הולך ככה "תאומים? לי יש שני ילדים ממש קרובים בגיל, זה בדיוק כמו לגדל תאומים".
כמות הפעמים שהמשפט הזה מופנה לעברי (כמו להורים רבים אחרים לתאומים) היא אסטרונומית, ולא מדובר בילדים שנולדו בפער של 9 חודשים ושייכים לאותו שנתון, לא, לא, גם אנשים עם הפרש של שנתיים ויותר בין ילד לילד טוענים ש"זה ממש כמו תאומים" או בגרסא התחרותית "זה יותר קשה מתאומים", יש כאלה שמנסים לשכנע אותי שהעובדה שהבכורה גדולה מהתאומים בשנתיים וחודשיים הופכת אותם ל"ממש כמו שלישיה", שזו כבר וריאציה למתקדמים.
אז תנו לי לומר זאת חד וחלק – כל עוד לא ילדתם שני ילדים (או יותר) באותה הלידה – זה ממש לא כמו תאומים, גם אם אתם בטוחים שזה כן.
אני לא נכנסת בכלל לויכוח מה קשה יותר ומה קל יותר, אחרי דיונים אינספור הבנתי שיש בזה משהו מאוד אישי, וגם אני מסתכלת על אמהות עם הפרש של פחות משנה וחצי בין הילדים בהערצה מלאה, אבל אם בין הילדים שלכם יש הפרש של שנתיים ומעלה – אל תנסו לשניה אחת להשוות את מצבכם למצבו של מי שבין הילדים שלו הרווח נספר בדקות.
זה מתחיל בלסחוב הריון כפול, שהוא קשה בכל קנה מידה (ותאמינו לי – יש לי נסיון של הריון בודד לפני והריון בודד אחרי, כך שברור לי כמה מהקושי נובע מכך שהתבגרתי או שיש ילדים שלא מאפשרים לנוח, וכמה מהקושי נובע מהעומס הפיזי של לגדל בו זמנית שני עוברים), וממשיך להרבה סוגיות שייחודיות רק כשאת מגדלת תאומים בבית (טוב, כמובן שגם אם את מגדלת שלישיה, או שאת אחת מהבודדות שמגדלות רביעיה, אבל ליד הנשים האלה קטונתי).
(אני והבטן הכפולה בחודש שישי)
אני בטוחה שגם בגידול של שני ילדים צמודים מאוד (מה שנהוג לכנות תאומים איריים) יש קשיים ייחודיים, אבל לי אין מושג מה הם (למרות שגדלתי כך בעצמי, עם אח שקטן ממני ב14 חודשים), בדיוק כמו שלאם לילדים צמודים אין מושג מהם הקשיים הייחודיים בגידול תאומים.
בכלל כל ההשוואות האלה מזכירות בעיקר את סרטון "מלחמת האמהות" המפורסם, מה זה משנה למי קל יותר ולמי קשה יותר? מה, אנחנו בתחרות בפולניה? כולנו אוהבות את אותו החלק בגידול הילדים? לכולנו קל וקשה עם אותם גילאים? ברור שכל אחת וכל משפחה עם המצב הספציפי שלהם, ושלכל אחת קל או קשה בהתאם לאותם תנאים ייחודיים.
כאמא לתאומים אני צריכה להתמודד עם שאלות שלא עולות מול ילדים שנולדו אחד-אחד, עם חלוקת קשב בו-זמנית לשני תינוקות שדורשים, עם לסיים ניחום של אחד אחרי הברית תוך כדי שהשני עובר את התהליך גם הוא, עם לנסות להסביר לילדים בני שלוש שלא, אתה לא היית לבד בבטן של אמא ולכן אין לך חגיגת יומולדת לבד, ולפעמים תקבלו מתנה אחת גדולה להתחלק איתה ולא אחת לכל אחד, אני צריכה לייצר להם נפרדות ולתהות אם ארון הבגדים המשותף מפריע ביצירת הבידול הנחוץ, אני חווה את "גיל שנתיים הנורא" פי שלוש (כי אצל תאומים יש את תאום א', את תאום ב', ואת התאומים-יחדיו, כמו שלוש יישויות נפרדות שעם כל אחת מהן יש צורך להתמודד. ואני שוב לא רוצה לחשוב אפילו איך זה כשמגדלים שלישיה או רביעיה), לרוץ במגרש המשחקים אחרי שניים שרק עכשיו למדו ללכת ובקושי מסתדרים מול המדרגות והסולמות, ואני יכולה להמשיך הלאה והלאה בתיאור חוויות, רק שבאמת "זר לא יבין".
כמובן שיש גם המון דברים מקסימים בגידול תאומים, הקשר המיוחד ביניהם, התקשורת הפיזית מגיל אפס, היישות הזו של שניהם ביחד שיש בה משהו שמעורר קנאה ממש, ה"כמה טוב שיש שניים", שלא קיים באותן עוצמות כשיש "סתם" שני אחים, קרובים ככל שיהיו, העובדה שתמיד יש להם עם מי לשחק, החברה ששם מגיל אפס, ואני בטוחה שבהמשך החיים היתרונות רק יילכו ויתחזקו ויתגברו בעוד החסרונות יילכו ויתמעטו.
(מיתרונות התאומות – תמיד יש חבר זמין בנדנדת שיווי משקל)
התאומים שלי אינם זהים, כך שחלק מהנושאים הייחודיים נחסכו מאיתנו, מצד שני הם גם לא תאומי בן-בת, מה שהיה חוסך עוד כמה וכמה נושאים ייחודיים, ועדיין – כל מי שחווה הורות כפולה או משולשת יודע שיש נושאים שצצים ועולים רק בהורות כזו, שיש שוני עצום בין ההורות לילד שנולד "לבד" לבין זה שנולד "ביחד", חלק מהשוני מקשה וחלק מהשוני מקל, אבל השוני שם, הוא קיים, אל תנסו לטשטש אותו בשכנוע עצמכם שאם יש לכם ילד בן שנתיים ותינוק חדש אז אתם בדיוק כמו השכן עם התאומים, כי אתם לא, פשוט לא.
אז לסיכום:
