טבע הדברים 2

עם כל הטבע והיופי והנוף אף אחד לא מספר לך על יתושים. נכון, יש יתושים גם בחיפה. אבל לא כמו פה…

בחורה עם מחשב נייד

20150621_191313 (2)

עם בוא הקיץ שעבר, תיכננו לצאת לטיול לכמה ימים. מכיוון שהמלונות נורא יקרים החלטתי, שאולי לשם שינוי, נסמן וי על עוד חוויה קנדית. השתכנעתי שאם כל השכנים יוצאים פה לקמפינג כמה נורא זה יכול להיות? אוהל ניקח מהשכנים. חיפשתי שקי שינה ומזרונים בלוחות יד שנייה.

הקיץ הפתיע אותי בחומו. לא ציפיתי לטמפרטורה ממוצעת של כמעט 40 מעלות. הימים כל כך ארוכים שההקלה מגיעה בשעות מאוחרות למדי. רק בסביבות שמונה וחצי נהיה נעים מעט. באופן כזה שאפשר סוף סוף לנשום לרווחה, לפתוח חלון או סתם לעשות סיבוב קצר בחוץ.

אז זהו שלא. רגע לאחר שפתחתי את התריס ונתתי למשב הרוח הקיצי, הקליל והאוורירי להרים לי את הפוני, נכנס יתוש טורדני ורעשן ששם לו אותי למטרה. הוא רדף אחרי למטבח ומשם לחדר השינה מאיים לתפוס אותי בכל רגע נתון. בדרך הצלחתי לתפוס סווטשרט, שהיה זרוק על הספה, והתחלתי להניף בו לכל עבר. נשברה היצירה של הקטנה ליום האם, ומכונת הקפה נסדקה מהצד. אבל היתוש בשלו. אחרי. ומאחר ולא הספקתי לסגור את החלון, הוא זמזם לכמה מחבריו הטובים שיבואו לעזור. החדר נמלא בעשרות יתושים ובזמזומים יבבניים בעוצמת דציבלים הולכת וגוברת.

היתוש הקנדי, שלא כמו הנמר האסייאתי הדרדלה מישראל, בנוי לחדור עור של ביזון או פרווה של דוב. הוא גדול בהרבה, רעשן בהרבה ועוקץ בהרבה. עקיצה שלו עוברת את הבגדים, את מכנסי הג'ינס, ומה לא?!

עשרות יתושים הקיפו אותי, ואני נופפתי בחולצה הגדולה לכאן ולכאן. מדי פעם הצלחתי, בקרב עקוב מדם, להפטר מאחד או שניים אבל בגדול, אפשר לומר שידם היתה על העליונה. ידי נעקצו ורגליי גירדו, וכשכמעט ואמרתי נואש, דלת הכניסה נפרצה והבכורה חזרה. באורח נס, הצלחתי להנדס את הלהקה הגועלית החוצה דרך הדלת הפתוחה, וטרקתי אותה במהירות.

חזרתי להתפנות להכנות לטיול. פנסים יש לנו, תיקים זו לא בעיה. עצים יש בשפע. קניתי המון חומר נגד יתושים, ערכת עזרה ראשונה. זהו. כמעט.

טלפנתי אל בחור שפירסם שקי שינה בחצי מחיר. שאלתי אותו על מצבם, גודלם. כל השאלות האופייניות לקנייה ביד שנייה, והוא החל מתעניין. סיפרתי שזו לנו הפעם הראשונה שאנחנו יוצאים לקמפינג באיזור. שההתרגשות בשיאה. ואז חקר אם יש בידינו רובים. ??? "לא". אמרתי בקול שקט. "מה פתאום?".

"אתם לא מקומיים. קראתם את כל הוראות היציאה לשטח? אתם מודעים לסכנות?" סכנות? (???) "שריפות וחיות בר בעיקר. יש לכם חית מחמד? שמרו עליה ברצועה. יש לכם תינוק? שימרו אותו עליכם כל הזמן. אל תאכלו בשטח בלי מדורה בוערת. אבל אסור להבעיר אש כי יש כוננות שריפות. תתלו את האוכל במקום גבוה שהדובים, הפומות וזאבי הערבות לא מגיעים אליו".

"דובים??"

 האיש צחק. "בוודאי. מה, לא קניתם ספריי דובים?? חייבים! תיקנו גם צופר. הם מפחדים מרעש."

 יתושים מפלצתיים, פומות, זאבי ערבות, ודובים שמפחדים מרעש. לתומי חשבתי שכל מה שנראה זה סנאים ואיילים חמודים. מקסימום נשר. רגלי רעדו וברכיי פקו. "במחשבה שנייה אוותר על השקי שינה".

בסלון זמזמו היתושים.שכחתי את החלון פתוח. לעזאזל! סגרתי אותו, הרמתי את הסווטשרט וחזרתי אל הקרב במלוא המרץ. כוסאומו קמפינג, גם ככה הם כולם נוסעים בטריילרים שלהם. מי בכלל נוסע עם אוהל בימינו??  כעבור שעה וחצי של מלחמות עטורות חללים, ועקיצות מפוארות בפנים, הכרזתי על נצחון כולל.

הלכתי לטלפון לעשות עוד שיחה אחרונה:  "יש לכם חדרים פנויים לסוף השבוע הקרוב?"