טאיה

קדימה! מסעדה אסייתית.

כבר כמה ימים שהמתבגרת, לפחות כרונולוגית – מבוגרת (18!).  את ארוחת היומולדת המשפחתית המסורתית היא ביקשה לחגוג במסעדה אה-לה-מזרח רחוק. לא הופתענו.
מספר ימים אחרי הארוע, כשהציעו לי לנסות מסעדה אסייתית חדשה ולשרוד כדי לכתוב על זה, לא יכלתי לסרב.  למרות שאני לא חובבת כתיבה בהזמנה, ולא מתימרת להיות מבקרת מסעדות הסכמתי מהטעמים הבאים:

– כתיבה לא ממש מוזמנת, כלומר מותר לי לכתוב מה שאני רוצה.
– לא מבקרת מסעדות אבל בעלת קילומטראז' משמעותי במסעדות אסייתיות בארץ ובחו"ל וחובבת מושבעת של הג'אנר.
– המסעדה TAYA  (טאיה) אשר בקדימה, רק בת חודש וחצי והספיקה להגיע לרשימת ההמלצות של חברים.
– למען קידום המטבח האסייתי בישראל, ולא רק בתל אביב (לא שממש קשה, הן מתרבות בקצב).
– הזדמנות לארוחה נוספת עם המתבגרת (נו, שיהיה, עד שנמצא כנוי אחר). היא מעדיפה נודלז, אני קארי דגים ומאכלי ים.

אם כך, ניגש לעניין:

מעטות בארצנו מסעדות אסייתיות המתמחות במטבח מסוים. למרבה הצער, בארצינו אוכלוסית הבשלנים שגדלו על אוכל מלזי/אינדונזי/תאילנדי/ויאטנמי בבית אמא אינה גדולה. השף ירון שנבל החליט לא להתימר להכין אוכל אותנטי, ולא לחלק את התפריט ע"פ ארצות מוצא, אלא לשלב טעמים ומתכונים מסורתיים עם הידע הקולינרי והיצרתיות שלו. הוא קורא לזה פיוג'ן אסייתי – שילוב טעמים ממטבחים אסייתים קרובים. גם אם הייתי שמחה למצוא מסעדה אותנטית צנועה – זו גישה נכונה מצידו.

TAYA טאיה קדימה

Rag

לפתיחה טעמנו סלט "זואי פאפיה" וסלט "סלט ירקות ויאטנמי": אישית העדפתי את סלט הפאפיה החריף (אך לא מדי, יכולתי לספוג עוד). התאור הטוב ביותר לסלט הויאטנמי הוא "מרענן וכייפי" – בחירה מוצלחת ליום קיץ חם ולכל מי שמעדיף קצת פחות מתובל. אגדאשי טופו – טעים אבל עדיין מתגעגעים למנה האהובה הזאת בסושי-הבית שלנו מעבר לים. מה היה הדבר הטעים הזה שהם שמו ברוטב? חייבת לברר.
החלטנו להתעלם מתפריט הסושי ולא לערבב מין שבאינו מינו (הסושי מקבל את המקום הנפרד שלו בתפריט ולא מתערבב במסיבת הפיוג'ן – לגמרי בצדק), בכל זאת פינקו אותנו ברינבאו רול. הדגים טריים ומצוינים – גמרנו יפה מהצלחת. אפשר בהחלט לבוא פעם נוספת רק בשביל הסושי…

Rsush

המנות העיקריות היו מעולות, עד כדי ששכחתי לשלוף  את האייפון ולצלם. אני עם "מאדם סו" (דג ים על הגריל ברוטב ויאטנאמי). עשוי מדויק ובלי התחכמויות מיותרות, מטובל בעדינות עם רטבים בצד – כמו שאני אוהבת. המתבגרת עם "תאילנדי משוגע" – איטריות רחבות עם רצועות בקר, טופו, מעט ירקות ורוטב טעים טעים.

בצד הקינוחים, הסביר לנו השף, החיך הישראלי עדיין לא שם. הקהל רוצה "מוס" ו"ברולה" ועדיין לא מוכן לאורז, שעועית או אגר-אגר בקינוחים שלו. אנחנו נחכה בסבלנות – למזרח יש דברים נפלאים להציע גם בכיוון המתוקים, ולא רק בננה לוטי.
המתבגרת לקחה פירות בחלב קוקוס, טעם התפוחים השתלט, היא אהבה מאוד (לטעמי החמצמצות של התפוחים התאימה מאוד לקינוח הזה. אפשר לשלב פירות נוספים, ובטח מנגו בעונה…). המנה שלי, מוס בחלב קוקוס, נסחפתי איתה עד הסוף, עם כל יסורי המצפון הנלווים (היה לי קצת מתוק אבל זה לגמרי אני, אוהבת פחות מתוק. המנה מקורית ומוצלחת).
Rdes

שורה תחתונה: טעים מאוד ואף נעים! מסעדה שעושה חשק לחזור ולטעום מנות נוספות (ונעשה זאת), מעוצבת באופן מזמין, יפה אך לא מפונפנת (המתבגרת הגדירה: Family friendly), השירות נעים וקשוב במידה הנכונה.
הנוף – ככה ככה.
הייתי מאוד שמחה למסעדה כזאת בסביבה שלי, ברכותי לתושבי האזור (ואנחנו לא מאוד רחוקים, אז נבוא גם, זו הייתה הפעם הראשונה שלי בקדימה וכנראה לא האחרונה).

אתר המסעדה (כולל תפריט, מחירים ושעות פתיחה).

דף הפייסבוק של טאיה

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.