קריאת "ואוו" נפלטה מפי כשהמסך עלה ומול עיני המשתאות התגלה דימוי בשר ודם של "האדם הוויטרובי" של דה וינצ'י, ואכן לאורך רוב רובו של המופע נדמה היה לי כי אין מושלם מדמותו הכמעט אלוהית שהשקיפה על כל המתרחש מלמעלה.
לא רק על הרקדנים, הרוקדים תחתיו, השקיף "הצופה המושלם" אלא על כולנו – הצופים באולם, לאט ככל שההופעה התקדמה בזמן, דמותו המושלמת הלכה ונסוגה ומידי פעם אף התהפכה לחלוטין לכיוון היותו "השוטה", "המוקצה" "המוקיון".
המופע עצמו התרחש מתחתיו כשמידי פעם הרקדנים מתייחסים לדמות המשקיפה אליהם מלמעלה ומידי פעם הם מתעלמים ממנו וממשיכים בחייהם, המופע כולו קיים דיאלוג עם שמו של המופע, הנה כאן בחתך הזהב מתרחשים החיים עצמם.
ואלו חיים אלו? לרוב אלו חיים עשירים מלאים בתנועה, הקטעים שכל החבורה רקדה יחדיו כמקשה אחת היו לטעמי הטובים ביותר, חבורה מגובשת הנעה יחדיו בתיאום מושלם,
התלבושות המיוחדות, הצמודות והשונות, בהחלט הוסיפו ממד נוסף לאווירה ההדוניסטית ששלטה מידי פעם במופע עצמו.
נדמה היה לי שלאורך המופע התרחש תהליך חיפוש של דמות מנהיג, דמות שולטת, פחד מכאוס שיתרחש ללא אותה שלמות שמשגיחה,
כאשר החיפושים היו סוערים התנועה על הבמה הייתה פרועה או אז נראה היה לי שהמחול היה בשיאו.
הריקודים של קבוצת הרקדנים כמקשה אחת הניבה תנועות מושלמות. אין ספק שקבוצת המחול הזו מכילה בתוכה רקדנים שכל אחד ואחת מהם טובים ביותר.
המחול התחלק לחלקים רבים שחזרו זה על זה במרווחים קבועים ככל שהמופע נמשך התגברה אצלי תחושת חוסר השקט ואף חוסר הסבלנות מה שבהתחלה הייתי סבלנית אליו לקראת סופו של המחול קצת איבדתי את יכולה ההכלה לגביו, נדמה לי שאולי החלק הקשה ביותר במופע היה המעגל שבמרכזו רקדן העומד ללא תנועה כשכל אחד מהרקדנים ניגש אליו ועושה עמו איזו שהיא פעולה, התחושה הייתה שזה כמעט ממושך מידי, מעט ארוך מידי אפילו מעייף כאילו אני זאת שעושה את כל הפעולות הללו שלא נגמרות וגורמות לי לחוסר שקט, לא חוסר שקט שמעורר לפעולה כי אם חוסר שקט מרדים.
יחד עם זאת היו המון חוליות חזקות מעוררות ומלאות אנרגיה מתפרצת,
היכולות שכל הקבוצה יחד הפגינה על הבמה היו מרתקות ומדהימות.
הריקוד ברגעיו הטובים היה לא פחות ממהפנט, רגעי "הזחילה" על הרצפה היו טובים מאוד יכולות התנועה והתאום המושלם בין הרקדנים היו יפיפיים יכולתי ממש לחוש את האנרגיה שעולה מהריקוד כלפי מעלה.
חשתי אכזבה קלה כשהצופה, הרקדן, המשקיף מלמעלה, לא זז ממקומו, בתחילת המופע האמנתי שבאיזה שהוא שלב בהופעה הוא ירד למטה , הוא יעשה תנועות מחול, הוא יפתיע אותי באיזה אופן שונה ומרתק הייתה בי ציפייה להתפתחות ולקח לי זמן להשלים עם ההבנה שהוא לא יזוז, הוא לא ירד, הוא יישאר מקובע למקומו לאורך כל המחול כולו.
ואם אקח זאת לממד הרוחני אולי מה שמאכזב אותי זו ההשתקפות של ההבנה שלי, שמה שרואים – זה מה שיש, שום כוח אלוהי לא יציל אותנו, לא ידאג לנו, לא יחבר אותנו בחזרה אחרי שנתפרק אחרי שהכול ייהרס, זה לגמרי בידיים שלנו.
חתך הזהב הוא מחול יפיפה ומלא אנרגיות, מחול שמייצר כמה וכמה רגעי שיא יפיפיים.
כדאי מאוד לראות.
כוריאוגרפיה ועיצוב במה: יורם כרמי, מוזיקה מקורית ועיצוב פסקול – גל הוכברג, עיצוב תלבושות: מיכל קפלוטו, עיצוב תאורה: יעקב ברסי.
