חרם חברתי גורם לך לרצות למות

בחורה עם מחשב נייד

1915766_1109472332406541_4971148177045169860_n
השבוע כמו כולם ראיתי הסרטון של אופק המקסימה שסיפרה לכולנו מה היא עברה במשך שנים.
אני לא יכולתי לעצור את הדמעות וחזרתי אחורה בגיל,
הרגשתי לרגע שאני אופק.
נעים מאוד אני עינת נוסבאום רוספשה,
ואני עברתי חרם חברתי במשך שש שנים ממש כמו אופק.
חרם חברתי קשה, שנים של לבד, שנים של רצון להעלם מהעולם, שנים שאף אחד לא מאמין בי.
ואני במחשבה אחת אני רוצה למות.

הכול התחיל מהיום הראשון של כיתה א, אני נולדתי עם מבנה מצח גבוה שבהתחלה לא ידעו מזה ועשו בדיקת הדמיה ומהחומר ההרדמה לא התעוררתי יומיים,
לאחר שנים תמיד כשהיה לי רע חשבתי לעצמי למה התעוררתי מהבדיקה.

אני מגיעה לכיתה א ילדה חמודה קטנה בגדול הגוף אך עם מבנה ראש גדול ומאוד בולט,
ישר הייתי לעג בכיתה, איך אני זוכרת בכל יום את השירותים של הבנות כמה בכי השארתי שם.
או את החצר של האולם הספורט שהייתי בורחת לשם ויושבת לבד עם עצמי.

תחשבו על זה שש שנים ובכל הפסקה לבד כל הפסקה והלב זועק יותר.
הרבה פעמים רציתי ללכת מול חבורת הילדים ולהגיד להם תראו אני נחמדה אני בסדר
אבל חששתי ראיתי את הצחוק והלעג שלהם בעיניים ולא יכולתי לתפקד מולם.
בשיעורים לא הייתי מרוכזת והייתי רק מחכה ללכת הביתה.

בשעות אחר הצוהריים הייתי בחוג בלט, יום אחד שזוכר לי עד היום הגעתי לחוג עם קרמבו ביד
המורה הסתכלה עלי וצעקה " לא אוכלים מתוק ", אני מפחד שמעתי אותה ופשוט ברחתי מהחוג,
במשך פעמים בשבוע בשעות של החוג הייתי יושבת בחוץ כאלו אני בחוג וחוזרת הביתה בשעה שהייתי צריכה לחזור.

בכל לילה חלמתי את אותו החלום, אני מאושרת מחייכת ללא הפסק ויש לי חברים.
בבוקר הייתי קמה למציאות אחרת.
להפסקות האוכל שהיו לוקחים לי את הכריך,
את השיעור ספורט שהיו זורקים בכוונה עלי את הכדור על הראש כלעג.
כל זה גרם לי לקשיים עצומים, פחדים, חרדות, בעיות אכילה, בעיות בלימודים.

במשך שנים שמעתי מכל עבר את המשפט " ממך לא ייצא כלום ".

אני זוכרת יום הולדת אחת של ילדה מהכיתה, היא הזמינה את כולם ואותי לא,
אנני יודעת מאיפה היה לי האומץ אבל הגעתי למסיבה,
עד היום אני זוכרת את התגובה שלה כשפתחה את הדלת " מה את עושה פה הרי לא הזמנתי אותך ".

והשנים עוברות להן, בתמונת מחזור של הבית היסודי לא הופעתי,
בחטיבה החסרתי מלא.
בתיכון זרקו אותי לתיכון מקצועי בגלל כל הבעיות שהיו לי בלימודים בגלל החרם שעברתי.

והזמן עובר מתחילה להתאושש אך הפצע בלב עדין קיים,
הוא נפתח מידי פעם, בצבא, במקומות העבודה.
לא אשכח איך בטיול עם מקום העבודה שלי ראיתי חבורת בנות עומדות ומדברות
ופתאום במקום להרגיש בת 29 הרגשתי עינת בת 7 הרגשתי את החבורה מסתכלת עלי וצוחקת עלי
אני עמדתי במקום והתחלתי לבכות, ישר חזרתי לעצמי ופשוט רציתי לקבור את עצמי.
אנשים רצו הסברים אבל יצאתי מזה באלגנטיות

אופק אני חוזרת לסרטון שלך,
אני רוצה להגיד לך שאת מקסימה, את מיוחדת, וחשוב לי שתזכרי את זה תמיד.
אופק אני היום הבראתי את עצמי, סיימתי בגרות, תואר ראשון.
אני מאמנת אישית, אני מטפלת גוף ונפש, אני מנחת קבוצות.
אני אתך אופק יקרה צועקת בקול חזק די לחרם
כולנו שווים