חרדת קודש

היו לי בחיי שני רגעים אותם אני יכולה לתאר כרגעים מיסתיים, קדושים, על מציאותיים.

רגעים בהם הרגשתי שהקדושה והיראה חודרים אל תוך גופי והם אלה שמניעים את הרגע.

חרדת הקודש,

לזכרו של אבי צדקיהו צדקיהו שנפטר בדיוק לפני שנה.

היו לי בחיי שני רגעים  אותם אני יכולה לתאר כרגעים מיסתיים,  קדושים, על מציאותיים.

רגעים בהם הרגשתי שהקדושה והיראה חודרים אל תוך גופי והם אלה שמניעים את הרגע.

 אחד מהרגעים הללו חוויתי לפני כשנה.

אבי צדקיהו שהיה חולה מאד והיה על ערש דווי מספר חודשים, נפטר בבית.

אמי התקשרה אלי בכדי שאגיע להיפרד.

הגעתי מהר מאד מבולבלת מאד,  עליתי למעלה לביתם ופניתי בחופזה אל החדר. רצתי לראות את אבי ולא רציתי להאמין שהוא אינו עוד ביננו.

הוא שכב שם על המיטה, שלו מאד, רגוע, יפה תואר , עיניו הכחולות היו עצומות , פיו היה סגור בנימוס, ידיו העדינות עם האצבעות הארוכות היו מונחות בצידי הגוף. גופו מכוסה בשמיכה.

הוא שכב שם רגוע ואני ובני משפחתי עמדנו סביבו.

בכיתי חרש ודיברתי אליו , אבא אל תלך לחשתי לו. נגעתי בידיו, נישקתי את מצחו וחשתי שחום גופו הולך ונעלם.

בחדר היו לחישות, בכיות חרישיות , דברי פרידה נשמעו, פה ושם טלפונים.

ולפתע אפפה אותי בחוזקה תחושה שהיממה אותי.

באותו חדר באותו רגע נפגשו להם שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.

באותו מעמד התחילו להם שני מסעות חדשים.

אבי שיצא במסעו אל מקום אחר, אל העולם הבא. מקום שאיש מאיתנו אינו יודע כיצד נראה ומה עושים בו.

ואילו אני והנותרים יצאנו אל מסעינו בעולם הזה, מסע של יתומים.

 תקופה חדשה בחיים,   חיים ללא אבא.

והרגשתי שיש בחדר שני זרמי תודעה שונים. התודעה שלי פה על כדור הארץ  והתודעה שלו בדרכו האחרת.

והתרוצצו בראשי מחשבות כמו:

 האם ניפגש שוב?  הוא ייזכור שאני בתו?  אני אזכור שהוא אבי?

האם  יהיה ביננו עוד קשר?

האם כשאפנה לאבי שבשמים, גם הוא יענה לי ?

והרגע הזה היה מזוקק וטהור. רגע של קדושה ומפגש  אמיתי עם הלא נודע, עם תחושות לא מוכרות ושליטה של כח עליון על כל הרגע.

אני זוכרת שאחר כך פניתי לאמבטיה בכדי להרגע מעט, ושם מצאתי את עצמי רועדת בגופי ללא שליטה.

כשחזרתי אל  המציאות , היא כבר הייתה אחרת, לא אותה המציאות כמו לפני הרגע הקדוש. השתניתי לעד.

היה לי רגע אחד נוסף בחיים בו הרגשתי את אותה התחושה של קדושה וטהרה, בו הרגשתי שכח עליון מניע את הרגע.  רגע מזוקק, נקי מכל רע.

היה זה הרגע בו נולדה בתי הבכורה עדן.

רגעי הלידה התחושות העל מציאותיות מילאו אותי גם שם, ללא שליטה  על המתרחש ועל התחושות. ללא יכולת להתערב במה שנאמר שם ובמה שקרה שם בחדר. רגע בו מילמלתי דברים ללא שליטה, וחוויתי תחושות שהיו שייכות רק למקום הזה, לחדר הלידה.

 רגע זה נמשך עד לשנייה בה נתנו לי אותה, את בתי  אל תוך ידיי ואימצתי אותה אל ליבי.

גם כאן חוויתי במלוא העוצמה את החזרה למציאות שהייתה כה שונה מהרגע שקדם לה.

גם כאן השתניתי לעד מהרגע שקדם לו.

מדהים הוא לי להבין את זה, שהרגע בו ניתנו חיים והרגע בו נלקחו החיים , יצרו אצלי את אותה התחושה,

של טהרה זיכוך ובעיקר חרדת קודש.