אנו לומדים על קשר ואינטימיות מתוך ההתנסות הראשונה שלנו במערכות יחסים עם הדמיות המשמעותיות בחיינו. קיימים כמה סגנונות התקשרות בין התינוק להוריו הקובעים בעתיד את אופי העמדה הנפשית בה ננקוט ביחסים של קירבה ואינטימיות. פעמים רבות, אנו משחזרים את סוג הקשר שלמדנו בילדותינו ביחסים אינטימיים זוגיים מתוך צורך נפשי עמוק בתיקון.
קשר של הימנעות – נוצר כאשר ההורים מתעלמים מאותות המצוקה של הילד. הילד לומד שהזולת אינו אמין ומעדיף ריחוק ובדידות על פני קירבה. אינטימיות תעורר בו חוסר נוחות עד כדי אפתיה. חרדה מאפיינת את הקשרים האינטימיים.
קשר דו-ערכי, אמביוולנטי – נוצר כאשר תגובות ההורים אינן עקביות – לפעמים מסייעים לתינוק בעת מצוקה ופעמים אף מתעלמים ממנו. בתנאים כאלה, הילד מבולבל ואינו בטוח אם הוא יכול לסמוך על ההורים או לא. יחסי קירבה בעתיד יאופיינו בתחושה של אי-ביטחון , הרבה חרדה ובתחושה שהזולת אינו מעריך אותו כיאות ושאינו אמין. אדם כזה חושש מנטישה, מקרבה יתרה ומתלות . עם זאת, שלא כבעל סגנון ההימנעות, הוא יקנא לבן זוגו.
קשר אינטימי מלא ובריא מתבטא ביכולת לחוש קירבה, לשאת ריחוק וליצור יחסי אמון ומחויבות.
אובדן זהות בקשר
האדם לומד על עצמו ועל העולם, בשנותיו הראשונות, מתוך תגובות אחרים כלפיו. קשרים ראשוניים אשר אינם נוסחים תחושת ביטחון, כגון קשר של הימנעות או קשר אמביוולנטי, יוצרים תחושה מעורערת של זהות . האדם משתקף לעצמו מתוך בבואתו בעיניהם של הדמיות המטפלות בו. והוא מבסס את זהותו על יכולתם של אחרים לזהות את רגשותיו ולתת כבוד ומענה לצרכיו. בבגרותו, ללא תחושה של עצמיות מגובשת, האדם יתקשה לזהות את רגשותיו, צרכיו ורצונותיו בקשר, הוא יתקשה לעמוד על שלו, לבטא כעס, ולהעמיד גבולות לבן זוגו. קושי זה מביא לחרדה,שרבים מכירים כתחושה של איבוד העצמי, תחושה של אובדן הזהות. האדם מבולבל וקשה לו להבחין מהם רגשותיו שלו ומהם רגשותיו של בן זוגו, היכן מתחילים צרכיו והיכן מתחילים צרכיו של בן הזוג. . איבוד הקשר עם עצמנו יכול להתבטא ברצון לרצות את בן הזוג, ולתת מענה לצרכיו ורצונותיו. חוסר בביטחון עצמי ולגיטימציה רגשית יוצרת תחושה של תלות בבן הזוג בתגובותיו ובאהבתו. כך קורה, ששינויי מצבי הרוח של בן הזוג וביחסו יוצרים חרדה מפני אובדן האהבה. ללא נפרדות בריאה במערכת היחסים ותחושת עצמי שאינה תלויה בדבר. נוצר מעגל קסמים הנע בן תחושת מחנק של אובדן הזהות העצמית ובן חרדת נטישה, הפחד לאבד את מושא האהבה.
ריחוק וחרדת נטישה
מבוגרים שלא חוו יחסי אמון וביטחון בינקותם עלולים לחוש חרדה מופרזת מפני פרידה מבני זוגם הנקראת גם חרדת נטישה. חרדת נטישה היא דאגה מופרזת מפני איבוד מושא האהבה. חרדה זו שכיחה בקרב תינוקות וילדים ומהווה שלב התפתחותי נורמטיבי . אולם כאשר היא מופיעה בגילאים בוגרים יותר, היא עלולה לפגוע בתפקוד ולשבש מערכות יחסים. חרדת נטישה כוללת מצוקה רגשית בעת פרידה ממושא האהבה, פחד מפני שהייה לבד ודאגה מפני אובדן או נזק שיגרם למושא האהבה.תחושה נוספת העלולה להעיד על קיומה של חרדת נטישה הינה הכנה נפשית תמידית מפני פרידה או נטישה עתידית. תחושות אלו יוצרות חוויה של חוסר שליטה, חוסר אונים ותלות במושא האהבה. היות והאדם חי כאלו פרידה היא רק עניין של זמן, הוא עלול להגן על עצמו מפני דחייה על ידי ניסיונות להרחיק את בן הזוג מעליו ואפילו לאיים בפרידה מצידו על מנת להחזיר את השליטה לידיו.
זוגיות נעה בין חרדת נטישה ובין החרדה מפני מחנק. יש מי שנותרים בודדים, כי הם חוששים שיחנקו אותם הרגשות הקשורים ביחסי קירבה. אחרים מסרבים לנתק קשרים הרסניים, בגלל האימה מפני הרגע שבו ייוותרו לבדם. הרוב נעים בן שני הקצוות.
יחסי אמון בקשר
כאשר אי אפשר לסמוך על הדמיות המטפלות מפתח הילד תחושת חוסר-אמון. העולם נתפס בעיניו כמסוכן, עוין ובלתי צפוי. חרדות רבות המופיעות בקשר אינטימי נובעות מתחושת חוסר-אמון. כמו כן, ביטחונו העצמי פוחת והוא מפתח דימוי עצמי נמוך.לכן, הילד חייב תמיד לעמוד על המשמר ולהפגין שליטה. הצורך בהפגנת שליטה גורם לבעיות קשות ביחסים בין-אישיים. אי אפשר להגיע ליחסים אינטימיים עם בן זוג, כאשר אין אמון בין הצדדים. חוסר אמון גורם לתנודות קיצוניות ביחסינו לזולת. אינטימיות פירושה שכל אחד מקבל את האחר בדיוק כמות שהוא. פטריק קרנס, מומחה לבעיות התמכרות, הדגיש כי מי שלא למד לתת אמון מבלבל בין עוצמה לאינטימיות, בין אובססיביות לאהבה ובין שליטה לביטחון.
לסיכום נאמר כי, מערכות יחסים מאתגרת את זהותנו העצמית ומעוררת שאלות לגבי גבולותינו ועמדותינו. גבולותינו מורכבים מגבולות פיזיים, מיניים, רגשיים ואינטלקטואליים. גבולותינו הרגשיים מנחים אותנו היכן מסתיימים רגשותינו שלנו ומתחילים אלה של זולתנו. מתי רגשותינו מתייחסים אלנו ומתי לאחרים. ככל שנכיר את עצמנו טוב יותר ונזהה את גבולותינו יקל עלינו לבנות מערכות יחסים הכוללות אינטימיות.
בקשר טיפולי, בדומה לקשרים אחרים, המטרה הראשונית היא בניית בסיס של אמון וביטחון. מטופלים אשר מתקשים ביצירת קשר אינטימי עלולים להתקשות בנתינת אמון בדמות המטפל. כמו כן, עלולים לצוץ קשיים ביכולת להתחייב למפגשים קבועים בשעה קבועה. קשיים אלו עלולים להצביע על 'קשר של הימנעות' או התקשרות אמביוולנטית בשנים הראשונות. על המטפל, לשקף את התנהגותו של המטופל ומניעיו ולהזמינו לקשר של מחויבות. התהליך הטיפולי נועד לאפשר למטופל לבנות את זהותו, להגדיל את יכולתו לסמוך על עצמו, על כוחותיו הנפשיים ועל תפיסת המציאות שלו. ככל שביטחונו העצמי של המטופל יגבר, תבנה בתוכו תחושה של עצמיות ואינדיבידואליות, ופחדיו מפני אובדן זהותו והיבלעות בתוך קשר יופחתו. בתהליך טיפולי, כמו בתהליך הינקות, תחושות של תלות הינם תחושות בריאות המצביעות על יכולתו של המטופל לבנות קשר של קירבה ואימון. עם זאת, על המטפל לתמוך ולאשר אם ישנו צורך במרחק נפשי. המטפל נושא בתוכו ובונה את יכולתו של המטופל ליצור קשר המזהה את צרכיו ורצונותיו בנוסף ליכולתו של המטופל להתרחק ללא חרדה וללא דיכאון ולהיפרד מבלי להיעלם.
מטרת הטיפול הינה לנוע על הקו שבין ריחוק וקירבה ללא החרדה המלווה אותם. לשאת קירבה ללא איבוד הזהות וללא חרדה מפני תלות, תוך כדי נתינת וביטוי ואישוש לרגשותיו של המטופל. ולשאת מרחק – ללא חרדת נטישה, עם הידיעה שנוכחותו של המטפל עדיין בטוחה .
"אנחנו נולדים בקשר, נפצעים בקשר, ונרפאים בקשר" (ה.הנדריקס)
