חסיון שכר – את מי זה משרת?

לג'יליאן אנדרסון הציעו מחצית משכרו של דוכובני. שוב.

הפקת מיני-סידרת ההמשך של תיקים באפלה התעקבה, משום שג'יליאן אנדרסון סירבה להצעה בגובה מחצית(!) משכרו של דיוויד דוכובני. קשה למצוא צידוק להפרשים הללו גם לאור התפתחות הקריירות של שני השחקנים מאז. בתחילת ימי הסדרה,  אנדרסון קיבלה חצי משכרו של דוכובני,  ואף קיבלה הוראות להיות צעד מאחוריו בכל האפיזודות. אנדרסון ניהלה אז קרב שסופו בשכר שוויוני אך התאכזבה לגלות שהמאבק הקודם לא תיקן את שורש הבעיה. גם הפעם לא וויתרה עד שקיבלה שכר שוויוני.

לא ברור כיצד אנדרסון גילתה את ההפרש השערורייתי. לרוב חוזי השכר הינם חסויים ויש לשער שמפיקי תיקים באפלה לא חרגו ביוזמתם מהמנהג הזה. רק כשדלפו מיילים מאולפני סוני ב-2014, למשל, התגלה כי ג’ינפר לורנס הרוויחה פחות מהשחקנים הגברים ששיחקו לצידה בסרט "חלום אמריקאי”. החשיפה ששימשה עבורה דלק לדרישות שכר בחוזים הבאים שלה.

הנפגעות העיקריות מ"תרבות החיסיון" הן האוכלוסיות שמרוויחות פחות, בדר"כ נשים. ההגדרה היא "תרבות", משום שמבחינה חוקית החיסיון הוא בעייתי. בארץ אין חוק המונע ממעסיק לדרוש חסיון, אבל הסברה היא שתביעה על רקע זה (מעסיק שתובע עובד שחשף את שכרו) לא תחזיק בבית משפט – כלומר זכותו של העובד לחשוף את שכרו. מאידך, חסיון השכר מוגן על ידי הזכות לפרטיות, כך שלא ניתן לחייב אדם לחשוף את שכרו.

במידה ועובד/ת תתבע על אי שוויון בשכר עבור קישורם זהים, המעסיק יחויב לחשוף נתונים בבית המשפט, אך לצורך התביעה הראשונית המידע צריך להיות זמין, ובתרבות העכשווית בה לא מקובל לחשוף נתונים כאלה, זה קורה מעט מדי מכדי להגיע לשנוי מערכתי. כתוצאה מכך, מספר התביעות על שכר לא שוויוני לכישורים שווים הוא מזערי, לאור היקף הפרשי השכר.

בארץ גברים משתכרים כ-30% יותר מנשים, גם כשמשווים בין משכרות של עובדים בעלי כישורים שווים, האינטרס לחשוף נתוני שכר הוא של נשים, של גברים השואפים לשוויון או של כל אדם או קבוצה המאמינה ששכרה מושפע לרעה על סמך גורם שאינו עינייני.

[youtube A6JmDZC3EyE]

 

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.