חנות ספרים: סקירה
כשאני צופה בסרט, די מהר אני עוברת ממצב של צופה מבחוץ על מה שמתרחש על המירקע,
לחווה את המתרחש, ושוקעת כל כולי בתוך החוויה. לפעמים נדמה לי שהסיפור קורה לי.
ויש משהו אחר שקורה אחרי הצפיה, והוא כמו גילוי של סוד:
פיענוח החוטים הנסתרים שגרמו לי להגיב לחוויות וסיטואציות מסויימות בסרט, חשיפה של המארג הסודי שמתקיים ביני הצופה לסרט (לסיפור).
הסרט "חנות ספרים" מתאר חוויה כזו כסיפור המסגרת של הסרט: אהבתה הרבה של הגיבורה , גברת גרין, אלמנת מלחמה חיננית ומליאת אופטימיות ואהבה לספרים ולסיפורים.
האופטימיות שלה דוחפת אותה לפעול כנגד כל הגיון, לפתוח חנות ספרים בעיירה בריטית קטנה ונידחת. לאחר הרבה קשיים היא מקבלת מימון מהבנק ורוכשת בית עתיק ועזוב ומגשימה את חלומה.
התמונה שבה היא מקבלת את משלוח הספרים הראשון, פותחת את הקופסה, מוציאה ספר ונושמת אותו, היא כל כך חושנית ונוגעת ללב, ומעבירה הייטב את האהבה הטוטאלית שלה למה שהיא עושה.
אבל בסרט יש גם "רעים" , ובראשם גברת גאמפרט, אשה עשירה ורבת השפעה שאחרי רכישת הבית העתיק (שעמד ריק זמן רב ללא התעניינות )מנסה בכל כוחה למנוע מגברת גרין להגשים את חלומה, כי יש לה תכניות אחרות לבית.
אנחנו אוהבים שחלומות מתגשמים, נכון?
ובטח אוהבים שה"טובים" מנצחים,
ובטוחים שמי שהולך אחרי ליבו באומץ – וודאי לו שיצליח.
הסרט הזה שובר את המיתוסים ואת הציפיות ונגמר באופן טראגי.
השבר, הבגידה, הרוע, זוקפים ראש… ובעצם שומרים על הסיפור\ הסרט מליפול לקלישאה..
אני מניחה שאנחנו גם אוהבים שה"רעים" מקבלים את המגיע להם.לפחות זה קורה…
מה דיבר איתי בסרט? האמונה ללכת אחרי הלב, לפעול למרות הקשיים והקולות המייאשים, להתנהל בטוהר כפיים, לא לוותר על החלום, להאמין בצידקתך ולא לכפוף את הראש למאניפולציות, ולדעת גם להפסיד בלי לאבד את הראש.
אני מאד אהבתי את הסרט וממליצה מאד לראותו.
הנופים של האי נפלאים, המשחק של הגיבורה משכנע, הטיפוסים השונים בעיירה משורטטים להפליא ברב-גוניותם, והסוף העצוב מכה ישר בבטן הרכה ומונע מהצופה מלשקוע באשליות מתוקות…