הקטע איתנו, עם המין האנושי הוא שאנחנו לא באמת יודעים מה הקטע שלנו
רוב הזמן אנחנו חיים ומנסים.
מנסים מזה ואת זה. ת'כלס ניסיתם לספור כמה פעמים אנחנו משכנעים או משוכנעים לנסות?
"את חייבת לנסות"
"ואולי תאהבי את זה? נסי"
"טעמת מזה? מה לא אוהבת? אבל לא ניסית"
" ניסית לערבב את זה עם כזה?"
"נסי לשמור על איפוק"
"נסי אותנו לחודש ימים אם לא תאהבי יוחזר לך כספך" ( כלומר אנחנו ננסה להחזיר לך חלק ממנו. ממש קטן ממנו. אחרי דמי ביטול, טיפול, שיכפול ושליחת דואר זבל… )
נסו לקרוא עד הסוף את הפוסט הזה, מבטיחה לנסות שיהיה לכם מעניין.
וגם יהיה איזה מתכון או שניים שאתם ( נו איך לא) חייבים לנסות!
הקטע הזה עם המין האנושי תפס כל כך חזק עד שאותו המין ממש מינף את היותנו מתנסים ומנסים לתועלתו וכך נולדה תורה שלמה המכונה "אומנות השכנוע"
הכיצד ואיך תגרום לבן האנוש לעשות רצונך תוך כדי שאתה ממלא אותו בטחון ואמונה כי זה בדיוק מה שהוא רוצה.
אחד הפרקים המעניינים בתורה הזו מדבר על הניסוח.
על ההגשה.
וכך הגיח לעולם בלידה טבעית וללא סיבוכים מיוחדים- "המצע" ( אח בכור ל"בסגנון" ול"בנגיעות" )
את המצע תוכלו למצוא כמעט בכל תפריט טיפוסי ( מסעדות, אולמות אירועים, בתי קפה, אצל אמא שלי )
המצע נועד בין היתר למקסם את הגירוי במוח, הדמיון ובלוטות הטעם ולשכנע אותך שאתה… חייב לנסות את זה!
"על מצע" היא בעצם תוספת לעיתים אכילה לעיתים לאו עד כדי מיותרת להחריד שעושה לתיאור המנה את מה שעקבים עושים לאישה-
מרימים לה. ורעש.
ה"מצע" נוכח ואף מככב גם בתיאורי מנות באינסטגרם.
וכך גם אני, החתומה מעלה. מתחזקת לה גלריה אינסטגרמית מלאה במזון שהכינה בעצמה או אכלה במיטב כספה וגם בה יש "מגירת מצעים".
המצע הוא טריקי . הוא לא יכול להיות פולטיקלי קורקט
כלומר פילה על מצע חסה פחות מוכר מנתח בבחירת השף על מצע עלי גינה רעננים מתובלים בנגיעות טל בוקר
כך צ'יפס נהיה טוגנים פריכים וקטשופ הפך מרקחת פלפלים ועגבניות שטח
גם כך רסק עגבניות לג'חנון הפך לסלסת עגבניות ארומטית בניחוחות פסטו ירוקים חרפרף ( רוצה לומר סחוג ירוק )
והאמת שזה די משעשע.
כל כך משעשע שהפכתי את זה לתחביב
וכך נוצר לו מילון פנימי למצעים שאתם חייבים לנסות. והמדריך הבלתי רשמי לתוספות שמרימות גבות.
כלל 1- אתם מכתיבים מה אתם מכינים. אתם מקבלים נושא כללי ( סלט, ממרח, תוספת, מרק…)
כלל 2– אתם מוסרים מידע עמום שנאמר בבטחון מלא בעת העברת המסר "אין בעיה! אני אכין את ה_______ שלי, אם לירקן שלי יהיה כל מה שאני צריכה" ובכך משאירים לעצמכם את האופציות פתוחות ומושכים זמן מחשבה.
כלל 3– השתמשו במרכיב אחד שאין מצב שלא נוצרת פאוזה כשאתם אומרים אותו ( מה שפעם עשו החמוציות היום עושה הצימוק האוזבקי )
כלל 4– שלבו מקום על הגלובוס ( ראו לעיל צימוק אוזבקי, כרוב סיני, אגוז ברזיל, מיונז יפני, לימון פרסי, חזרת רוסית ואפילו סומאק אירני )
כלל 5- דברו בקלילות על המנה: " יש כאן שתי עגבניות ליקופן, פאקוס, גד השדה, אוג הברוסקאים…" ובצל ( חייב לתת להם משהו מוכּר ).
( *. בסעיף לעיל הכנתם בעצם סלט ירקות מתובל בסומאק )
כלל 6– הניחו על מצע.
כלל 7– שתמיד תהיה לכם טחינה בבית
כי הנה התוספת האולטימטיבית שתמיד מצליחה (והיא טבעונית וצמחונית ובריאה) ות'כלס היא גם אחלה מצע.
טחינה תקבל באהבה מים קרים ומשם השמיים הם הגבול.
הוסיפו לה מה שעולה על דעתכם ואני מבטיחה לכם שהיא תישאר חברה.
לדוגמא:
טחינה סלקים צהובים
טחינה ערמונים
טחינה סלסת ירוקים
טחינה צ'ימיצורי
טחינה בטטות
טחינה דלעת
טחינה פלפלים קלויים
בקיצור הבנתם… ( אם תרצו מתכונים לאחת מאלה הרשומות מעלה או רעיונות חדשים, כתבו לי ואשלח בשמחה )
והנה מתכון לטחינה ( ובגלל שאתם חברים אגלה לכם שזה פשוט, אבל כשזה מגיע לשולחן עם הכללים שמצויניים מעלה מיצבתם את עצמכם כאלופים. נקודה )
טחינת ירקות חרוכים:
- מחממים תנור לחום המקסימלי
- בתבנית מפזרים מלח גס ומניחים 2 עגבניות, בצל לבן עם הקליפה ( אוהבי החריף הניחו גם פלפל חריף ירוק )
- מכניסים לתנור לחצי שעה ומוציאים לקירור
- קולפים את הבצל והעגבניה ומניחים להם לנפשם.
- בקערה בינונית שמים כוס טחינה וכוס מים מים קרים ומערבבים במזלג עד שהמים נטמעים
- מוסיפים את העגבניה, הבצל ( הפלפל החריף מי שבקטע )
- קוביה של שום דורות
- בבלנדר מוט בפולסים קצרים מועכים פנימה את הירקות עד למרקם חלק
- טועמים. בול. ( פסחתי על מלח בכוונה, רוב סוגי הטחינות מלוחות מעט וללא מלח הטעמים האחרים מודגשים מאוד. אם בכל זאת מרגישים שחסר, הוסיפו טיפה )
- יאללה לכלי מלא רושם
אופציות הגשה מגוונות-
להניח על השולחן פשוט ככה.
מעל או מתחת למה שרוצים.
טחינה היא תוספת מעולה. ( במיוחד עם חלה )
אם בחרתם ככה- אז ככה. היא יפה ומרשימה.
ואפשר לשים מעל גרגירי חומוס חמימים או ירקות קלויים או סלט שהכנתם לפי הכללים.
נסו את זה בבית.
וחג שמח הא?