חמישים גוונים של ורוד

בכל מקום בו תספרי שעברת סרטן שד את יודעת שהשאלה הראשונה העוברת בראשם של אלו ששמעו היא האם כרתו או לא כרתו. התהפוכות שעברת מבפנים, הכימו ששרף לך את הורידים לא ניכר בעין בלתי מזוינת ולכן אינו נחשב.

קרחת, פאה או מטפחת?

הייתי רוצה שתהיה לנו הנשים, חולות הסרטן האפשרות לבחור. לבחור האם אני רוצה ללכת עם פאה, כובע, מטפחת או עם הקרחת בולטת ומבריקה. ולהחליט גם אם בא לי ללכת עם שיער קצוץ אחרי הקרחת ואפילו להישאר ככה, כי זה יפה ומחמיא לי וכי זה הכי נוח בעולם.

הרי אם גבר יחלה הוא ילך עם פאה? אני מניחה שפחות סביר מנשים.

הסביבה ציפתה ממני ואפילו הפצירה בי לשמור על סממני הנשיות המקובלים בזמנים קשים. השאלה הפופולרית אשר נשאלתי כל יום על ידי אנשים שונים היתה "למה את לא שמה פאה"? וכשעניתי שלא בא לי, הוצעו לי שלל פתרונות לתחושת חוסר הנוחות שלי.

הזכות להיראות כפי שאת ברגע זה אינה נתונה לך. את חייבת להתאים את עצמך למה שנחשב נורמלי בעיני החברה. ונורמלי זה בחורה עם שיער ארוך, או לפחות לא קצוץ. אלא אם כן היא פמיניסטית קיצונית. או לסבית רחמנא ליצלן. אבל אז זה הנורמלי של  הקבוצות הללו.

אני זוכרת שיצאתי עם חברים. הייתי עם שיער קצוץ. ולבשתי מעיל עור עם רוכסנים שהיה ברשותי כבר שנים. חבר העיר בצחוק שאני נראית כמו לסבית. כאילו זאת קללה, כאילו שאני פחות נשית.

והמצחיק הוא שדווקא ביום בו הורדתי את השיער מהראש, דבר שקרה בלי שבחרתי בו, דווקא אז הרגשתי נשית ביותר מבכל יום בו חייתי והייתי מודעת לנשיותי. השיער הורד כוילון והפסיק להפריע לי לראות את הפנים שלי. פנים שנראו לי יפות ונשיות כפי שלא היו ב – 38 שנות חיי.

השדיים

השדיים –  אותם איברים המזוהים עם הנשיותו של האישה בהקשר החברתי תרבותי. המשמעויות הרגשיות של ההתמודדות עם מחלה, שפוגעת באבר שמזוהה סימבולית וקונקרטית עם נשיות, מיניות ואמהות. זה שמסמן לנו את הפיכתנו מילדות לנשים, שמשתנה בכל תקופה בחיינו. הריונות, הנקות, לידות, למשל.

בכל מקום בו תספרי שעברת סרטן שד את יודעת שהשאלה הראשונה העוברת בראשם של אלו ששמעו היא האם כרתו או לא כרתו. האם קרה הדבר הבלתי הפיך של מום בגופך או שמראך החיצוני נשאר כשהיה. התהפוכות שעברת מבפנים, הכימו ששרף לך את הורידים לא ניכר בעין בלתי מזוינת ולכן אינו נחשב.

כל עוד את נראית נורמלית את בסדר, ואם את לא שלמה, מצופה ממך שלפחות תתחזי לאחת כזאת. יש לי חברה שבעלה מבקש ממנה להיות אתו במצבים אינטימיים עם חזייה. הוא לא מסוגל להתמודד עם העובדה שהחזה שלה כבר לא שלם, שהיא נשית גם אם היא לא מגיעה ישירות מהפנטזיה שלו לחדר המיטות.

עולם הדייטים

יש לי חברות שעברו סרטן שד והן עדיין בעולם הפנויים פנויות. יש לכם מושג איזה מסובך זה?

האיבר הנחשב לסממן הנשיות כבר לא שלם. לעתים הוא רק מצולק, לפעמים לאחר שיחזור חלקי, לעיתים הפטמות חסרות,  ובמקרים הקיצוניים אותם איברים הוסרו.

אם נדפקת כפליים ויש לך את הגן אשר יש לאנג'לינה ג'ולי, תעמדי בפני הדילמה של הורדת השדיים והרחם, בשביל האופציה של למות מזיקנה. האם את כבר לא אישה כי נאלצת להיפרד מאיברים המסמנים נשיות? מי ירצה לצאת אתך לדייטים?

רווקות שרוצות להכיר גבר, אבל מפחדות להתפשט למולו שמא יברח. ולפני כן, גם לספר הן חוששות. הן הרי אולי לא יוכלו להניק ולהיות אמהות בכל רמ"ח איבריהן.

אני יצאתי לדייטים. כן, עם הקרחת. וכן, עניתי לכל שאלה שהדייט שלי שאל. כי סירבתי להתבייש. התמרדתי נוכח  הסתרת ה"בושה" מאחורי שיער נכרי. והגברים שבחרו להתקרב אליי ואפילו רצו להמשיך ולצאת איתי ראו בי לוחמת. הם מבחינתי היו ראויים ומקסימים. הם ראו נשיות בעצמה של ההחלמה והם העריכו נשיות חזקה המוקרנת מבפנים מבלי שידעו האם איבריי נכרתו, הושחתו ואיך אני נראית במצבי ה"רגיל" ללא קרחת זורחת.

לכאלה גברים אנחנו צריכות לשאוף לחלוק את חיינו, ולפני זה אנחנו צריכות לאהוב את עצמנו. זה מספיק כואב לראות את עצמנו מאבדות את מה שהורגלנו לו כל חיינו. מתפקידנו להרחיב את זווית הראייה הצרה לגבי מראה נשי אותה מכתיבה החברה דורות על דורות משחר ההיסטוריה. זאת ההזדמנות שלנו להתחבר לעצמנו, למצוא את הנשיות בתוכנו, במהות שלנו, בכוח שלנו ולשדר החוצה שזה בסדר להיות מי שאת. שהצלקות שלנו הן חלק ממי שאנחנו היום, מתהליך ההתפתחות שלנו.

אני נושאת את הצלקת שלי בגאון, ויודעת שהיא סימן ברור ומובהק לאישה שבתוכי שאני אוהבת הרבה יותר מבעבר.

IMG_1759