חמושה במשקפיים: שתי שניות – רייצ'ל ג'ויס

בחורה עם מחשב נייד

מאז שקיבלתי את המשקפיים, אני מחפשת שני דברים, אחד מהם לא מאוד זמין, והאחר עוד פחות. מה לקרוא שייך לקטגוריית ה"לא מאוד זמין". אם לא רוצים לקרוא שוב מה שיש בבית, צריך לעשות מאמץ, לקנות או לשאול משהו חדש. מתי לקרוא זו בעיה קצת יותר קשה. מאז פרצו שמשון ויובב אל חיי אני גאה להתהדר בתואר "אמא", וגם בביטוי המוצדק "מתי לכל הרוחות יש לי זמן וכח לשבת ולקרוא", אבל מסתבר שמדי פעם קורים ניסים, מגיע אלי ספר חדש, ובין כל המולת החופש הגדול והמלחמה, אני מצליחה אפילו לקרוא ספר ולספר לכם עליו.

2_secs_book

שתי שניות מאת רייצ'ל ג'ויס, תרגום מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת זמורה-ביתן

שתי שניות הוא ספר שמספר שני סיפורים במקביל, אחד שמתרחש בקיץ של 1972 ואחד שמתרחש עכשיו:
בקיץ של 1972, הנער ג'יימס מספר לחברו הטוב ביירון שעומדים להוסיף שתי שניות לשעון, כדי להתאים את השעון לתנועת כדור הארץ. מכאן ואילך קורית שרשרת של מאורעות שמשנים את החיים של כולם. הסיפור שמתרחש עכשיו, עוקב אחר חייו של אדם מבוגר, ששוחרר לאחרונה מבית חולים פסיכיאטרי.

לא אספר לכם איך משתלבים הסיפורים הללו, אני לא אוהבת ספויילרים. אני יכולה לספר לכם שהספר כתוב ברוח מאוד אישית ונוגעת ללב, הסיפור מסופר בגוף שלישי, אמנם, אבל נדמה שהמספרת מעורבת בכל המתרחש בסיפור. השפה נעימה וקולחת, ומלבד כמה שגיאות תרגום צורמות, הקריאה זורמת, אפילו מותחת לפרקים. גם לאחר סיום הקריאה, הדמויות נשארו במחשבותיי, וזה כבר אומר הרבה.

לוקחת איתי הלאה: ציטוט מהספר. "יום אחד – אם לא עכשיו, הרי בעתיד – מישהו יצטרך לשלם."  (עמ' 45)
לא לוקחת לשומקום: את העריכה על שגיאות התרגום. באמת צרם לי, אפילו שלא היו הרבה.

 

היו שלום, ונשיקות עם רוז' מגברת הבלים!