שיר לאיזי ברדלי, מאת קריס בריי. תרגום מאנגלית: שי סנדיק. הוצאת סנדיק ספרים, 2015
תארו לכם, אם תרצו, משפחה רגילה בבית רגיל, בפרבר אי-שם באנגליה. אמא, אבא, ארבעה ילדים. הבוקר מתחיל כרגיל, כל אחד עסוק בענייניו. אמא מתכוננת למסיבת יום הולדת של אחד מילדיה, אבא הולך לעזור לאנשים אחרים במקום אחר עד יעבור זעם, ילד יום ההולדת מפרפר סביב אמא וכל השאר עושים מה שהם עושים.
לא יודעת מה איתכם, אבל כשאני קוראת ספר שמתחיל ככה, אני כבר שומעת באחורי ראשי את המנגינה העמוקה והקצבית של אסון מתקרב.
בעצם, בואו נתחיל מחדש. הכירו את משפחת ברדלי: אמא קלייר, אבא סטיבן, הילדים ג'ייקוב ואיזי, אלמה וציפי. משפחת ברדלי היא משפחה אנגלית מורמונית. סטיבן הוא כומר בקהילה המורמונית, וקלייר היא האמא בבית. הסיפור מתחיל בבוקר מסיבת יום ההולדת של ג'ייקוב הצעיר, וכמו שרמזתי כבר קודם, אסון ממשמש בפתחה של המשפחה. התלבטתי רבות אם לספר מה האסון הזה או לא, משום שבאנגליה, שם יצא הספר לאור לראשונה, הוא מסופר כחלק מקידום המכירות של הספר. האסון הוא לא העניין, אלא התמודדותה של המשפחה איתו.
קריס בריי, הסופרת, גדלה במשפחה מורמונית אדוקה, וכתבה את הספר לאחר שעזבה את הדת. זהו רומן הביכורים שלה, ובו היא מתארת בפירוט מכאיב איך משפחה דתית אחת מתמודדת עם אסון גדול. הסיפור מסופר מנקודות המבט של כל בני המשפחה, באופן מתקדם. כלומר, אין חזרה על אותו רגע שוב ושוב מנקודות מבט שונות, אלא סיפור מתגלגל, שהקוראת רואה בכל שלב דרך עיניים של אחד מבני המשפחה. כדרכם של רומנים המתארים התמודדות עם אסון, זה רומן עצוב. אני מודה, לא פעם בכיתי במהלכו. אבל אין פה סחטנות רגשית של הסופרת את הקוראת. הסיפור מסופר מנקודות ראות אנושיות לחלוטין. אין פה דרמות שמגיעות לפיצוץ. יש רק תהליך של משפחה. הגעתי אל סופו של הספר ברגשות מעורבים של תקווה ועצב עבור הדמויות, ובסיפוק עז מחוויית הקריאה.
הספר יצא, ראוי להזכיר, בהוצאת הספרים האהובה עלי, סנדיק ספרים. המתרגם, שי סנדיק, היטיב לתרגם לא רק מבחינה שפתית, אלא מבחינת שפתן של משפחות דתיות, ובכך הפך את הספר לקרוב יותר אל מי שמכיר את אורחות חייהן של משפחות דתיות. בקיצור, לא יכולה להמליץ מספיק. ספר השנה שלי ל-2015? כן. אפשר לומר שבהחלט כן.
ועוד המלצה: אם קראתן את הספר ואתן רוצות לדון בו, ואני מבטיחה לכן שזה קורה לכל מי שקורא בו, הנה קבוצה נחמדה שהוקמה בדיוק לשם כך: מדברים על שיר לאיזי ברדלי
לוקחת איתי הלאה: את אם המשפחה, קלייר. מזמן לא יצא ליבי כל כך בעוצמה אל איזושהי דמות ספרותית, כמו שיצא אליה.
לא לוקחת לשומקום: ספויילרים. סליחה. תוכלו לחפש ולמצוא את זה בקבוצת הפייסבוק שהזכרתי קודם.
וראיתן מה זה? בסוף המלצתי על כל הספר בלי לספר בכלל מה האסון! יצא לי טוב.
היו שלום, ונשיקות עם רוז’ מגברת הבלים!
∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞
♥ הי! אהבתן מה שקראתן? אתן מוזמנות לעקוב אחריי באופן קבוע, בכפתור “עקוב אחרי” כאן למעלה או בדף הפייסבוק שלי גברת הבלים ♥
