חמושה במשקפיים: ריקוד הצללים המאושרים – אליס מונרו

בחורה עם מחשב נייד

סיפורים קצרים הם הז'אנר הספרותי האהוב עלי. היכולת של הסופר לתת לקורא עולם ומלואו בתוך כמה עמודים (במקרה של אלכס אפשטיין – בכמה פסקאות או אפילו שורות), תמיד מקסימה ומפליאה אותי. לכן, שמחתי כשקיבלתי לידיי את ספרה של אליס מונרו ריקוד הצללים המאושרים. זהו קובץ הסיפורים הראשון של הסופרת הקנדית, שפורסם לראשונה ב-1968. ואם שמה נשמע לכם מוכר, זה משום שהיא זכתה בשנה שעברה בפרס נובל לספרות.

rikud_hazlalim_front(2)

ריקוד הצללים המאושרים מאת אליס מונרו, תרגמה (מצויין!) אורטל אריכה, הוצאת מחברות לספרות.

חמישה עשר סיפורים מקובצים בספר זה, ובכולם הגיבור הראשי הוא גיבורה. כלומר, אשה. מנשים צעירות, שרק מתחילות להכיר בנשיותן, דרך כל הגילאים ועד לנשים זקנות, בסוף חייהן. דרך עיני הנשים שבסיפורים אפשר ללמוד על החיים בעיירות הקטנות בקנדה באמצע המאה העשרים. בכל סיפור, כל אשה היא דמות מלאה, חיה ונושמת. המאורעות שקורים לנשים הללו הם מאורעות יומיומיים, הטרדות הן טרדות אמיתיות, שאינן שונות כלל מהטרדות שטורדות אותנו בחיי היומיום שלנו. הדרך של אליס מונרו לתאר בצורה כל כך שובת לב דברים יומיומיים לחלוטין, ללא התנשאות ובהישרת מבט אל הבעיות בחיים והתמודדות איתן, היא מה שמושך בסיפורים האלה. למרות הנוכחות הנשית החזקה של הנשים העוצמתיות בסיפורים, אלה לא סיפורים שיעניינו רק נשים. אלה סיפורים על החיים, והם נוגעים לכולם. ואליס מונרו, בדרך עדינה וישירה, מביאה אותם אלינו, לאושרנו הרב.

לוקחת איתי הלאה: את הפתיחה לסיפור "המשרד", בה היא מתארת את האשה כחלק בלתי נפרד מהבית.
לא לוקחת לשומקום: אז ככה. סיפור אחד הפסקתי לקרוא באמצע. ככה זה, כשהסופרת עושה מניפולציות על נפשי הרגישה. לא יכולה להגיד שהסיפור לא טוב, רק להגיד שהייתי בסערת רגשות, שהעדפתי לעבור הלאה. ככה עובדת המערכת שלי.

 

היו שלום, ונשיקות עם רוז’ מגברת הבלים!

 

 

♥ הי! אהבתן מה שקראתן? אתן מוזמנות לעקוב אחריי באופן קבוע, בכפתור “עקוב אחרי” כאן למעלה או בדף הפייסבוק שלי גברת הבלים ♥

גברת הבלים
אני מי שאני, הבלוג הזה הוא מה שהוא. כל השאר, הבל הבלים.