חמושה במשקפיים: ברונז, אמיר חרש

וואו, עפתי, לא בטוחה לאיזה קהל הספר הזה מתאים אבל אני לגמרי חלק מהקהל שיחזור ויקרא שוב ושוב בספר המופלא הזה

bronze_front_master

 

 

תמיד אהבתי מיתוסים, אני חושבת שאהבת המיתוסים היא אחת הסיבות הראשוניות שהובילו אותי ללמוד ספרות באוניברסיטה.

פעם גם היה לי חלום לעשות תזה ולבנות קורס על מיתוסים בפנטזיות. זה סוג של תת-ז'אנר שכזה, ספרי פנטזיה שבנויים כמיתוס שלם. הטרילוגיה של הד היא אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לתת-ז'אנר הזה, ולא במקרה היא אחת הטרילוגיות האהובות עליי ביותר.

ולכן, כשנחת על שולחני "ברונז" נתפסתי לו כבר מאמצע הפרק הראשון.

"ברונז" הוא ספר מאוד מיוחד, הוא לא יהיה לטעמם של הרבה אנשים, אני חוששת, אבל מי שפתוח מספיק לסגנון מיתי – יתאהב בו מייד, הוא כתוב באופן מושלם. אבל אולי אתחיל בהתחלה ורק אז אסביר למה התכוונתי, שתוכלו להבין.

בברונז אנחנו קוראים על חברה מיוחדת, בה כל ממלכה קטנה סוגדת לאל משלה, עם פולחן וחוקים, והארץ כולה שרויה בתקופת הברונזה, אבל ברור שמדובר על תקופה מאוחרת מזמננו שלנו. כאילו נסוגנו אחורה לתקופה קדומה איכשהו.

עם הקריאה וההתקדמות מתברר מה קרה, למה, איך זה השפיע. אני לא רוצה לפרט ולהרוס רק אומר שהעלילה מהפנטת, צפויה מצד אחד אך מעוררת המון מחשבות מהצד השני. והחלק האחרון של הספר הוא עוד כאפה ענקית לפרצוף, כאשר האפילוג הסוגר הוא הסיום המושלם ביותר מבחינתי. מה שהיה הוא שיהיה.

אז אמרנו שהוא כתוב מושלם? כל ממלכה כתובה בצורה אחרת. יש סממנים משותפים, אבל הספר נכתב בריבוי קולות מאובחנים וברורים, וזה לא משהו שקל לעשות, להמציא עולם שלם של מיתוסים ולצידו עוד עולם ועוד ועוד ועוד…

אמיר חרש מתבסס באופן רופף על המיתוסים הקדומים באזורינו, עשתורת, ענת, בעל, תנ"ך ועוד משמשים לו כחוטים שהוא פורם מתוך המציאות ויוצר מהם אריגה חדשה עם משמעות חדשה ויופי מהמם.

זה לא ספר למי שמחפש עלילה רציפה ות'כלסית, אבל כל מי שאוהב מיתוסים יאהב את "ברונז" שיוצר מערכת מיתוסים חדשה לגמרי. ובניגוד לתת-הז'אנר שהזכרתי למעלה, אולי הוא שייך למד"ב-מיתוס, למרות שאין בו הרבה מדע, הוא עדיין נופל למד"ב יותר מאשר לפנטזיה.

אישית, התאהבתי בספר, ואהבתי את גישת כנף הפרפר שמשנה את העולם כולו. כי ככה הם החיים, החלטה של שניה יכולה להשליך רחוק רחוק על הרבה, בלי כוונה כלל.

ממליצה בחום למי שיש לו ראש "נכון"