שוב שלום לכם, קוראים יקרים. היום נפתח את הסקירה הספרותית בשאלה למחשבה:
מתי ספר מתח הוא לא ספר מתח? ומה הטעם לקרוא ספר מתח שאין בו מתח? או שיש בו מתח, אבל לא כזה. תחשבו על זה רגע, לפני שתמשיכו בקריאה.
אזהרה קטנה: בניגוד לסקירות הספרים הקודמות, בסקירה הזו יש קצת ספויילרים. אז אם אתם רוצים רק לדעת אם כדאי לקרוא את הספר, בלי לדעת על מה הוא, סיכום מנהלים עבורכם: מומלץ מאוד.
אגדת ברונו ואדלה מאת אמיר גוטפרוינד, הוצאת זמורה ביתן
אגדת ברונו ואדלה הוא ספרו החדש והשישי של הסופר אמיר גוטפרוינד. הספר מתחיל כמו כל מותחן שיגרתי: אשה יפה נרצחת, בלש קצת נעבעך ושלל רמזים צבעוניים ודמויות צבעוניות לא פחות. אבל מהר מאוד מתחוור לקורא שהרצח והמצוד אחר הרוצח הם רק תירוץ עבור הסופר כדי לספר לקורא על דברים אחרים: על בלש אחד בגיל העמידה, בעל משפחה, שמחפש את עצמו, ועל סופר יהודי, גאון בלתי מוערך, שנרצח בשואה.
אמיר גוטפרוינד מספר סיפור בצורה שהולכת וחוזרת בין מתח קליל וזורם ובין התבוננות פנימית עמוקה ושקטה יותר. הוא משתמש בשפה יפה, לא מכבידה או מיושנת, אלא במילים שמתאימות לכאן ועכשיו, אבל בעדינות, וללא גסות המאפיינת חלק מספרי כאן ועכשיו האחרים שקראתי. הנושאים בהם הוא מטפל הם מעניינים, ויש בהם גם די הרבה הומור עצמי. הגיבורים של גוטפרוינד יודעים שהם לא מושלמים, וטוב לו ולהם לצחוק על זה ביחד.
בקיצור: קריאה מומלצת מאוד, לאוהבי מתח, גיל העמידה, התייחסויות לשואה וציטוטים יפים של ספרות יפה.
לוקחת איתי הלאה: הסופר בסיפור? זה שנרצח בשואה? סיפור אמיתי. גוטפרוינד, בגללך אני צריכה לחפש עכשיו את הסיפורים שלו!
לא לוקחת לשומקום: אין. 'צטערת.
באיחולים חמים של שנה טובה, שנת אושר והגשמה עצמית, שנת ספרים ועוגות ושקט נפשי,
דרישת שלום ונשיקות עם רוז' מגברת הבלים!
הי! אהבתם מה שקראתם? אתם מוזמנים לעקוב אחריי באופן קבוע, בכפתור “עקוב אחרי” כאן למעלה או בדף הפייסבוק שלי גברת הבלים
