אני חושבת שאחת השאלות הכי נפוצות ששואלים אותי, בטח בתקופה הזו של השנה, כשכולם ממש על הקצה, היא: מה עושים עם התקפות זעם של הילדים?
אני יודעת שהתשובה הנפוצה אומרת להתעלם. אבל תחשבו רגע על עצמכם בתוך סיטואציה של כעס ותסכול מאוד גדולים- מה הייתם רוצים שיקרה? שיתעלמו מכם? שיתייחסו לכעס שלכם? שיחבקו אתכם? לכל אחד מאתנו תשובה אחרת, הנובעת מהאישיות שלנו וגם ממה שהורגלנו אליו בילדותנו.
שוב, לכל ילד דרך משלו. ומה שחשוב הוא להתאים את הדרך לילד, וזאת על ידי למידה מחד וניסוי וטעייה מאידך. עם זאת, לטעמי, כעס ותסכול דורשים הכרה והתייחסות. ולא, זה לא אומר להסכים אוטומטית לכל מה שהילד מבקש, אלא להבהיר (בדרך הנוחה לכם) שאתם רואים ומבינים את התסכול, על אף שאתם איתנים בגבול אותו שמתם.
לדוגמה: הבת שלי מתפרצת בקניון וזורקת את עצמה על הרצפה- שלוש תגובות אפשריות לי-
- לכעוס עליה. לצעוק עליה שההתנהגות שלה לא מקובלת עלי ושתקום עכשיו ומיד.
- להתעלם ממנה. להמשיך ללכת, ולא להגיב לבכי.
- להתייחס תוך שימת גבול. לרדת לגובה שלה, לשקף לה את התסכול ואת הגבול במשפט אחד: "אני מבינה שזה מרגיז אותך שלא עושים עכשיו עוד סיבוב על המשחק, אבל ההסכם בינינו הוא משחק אחד לכל ילדה." ואז להושיט יד ולחכות. בלי להתרגש, בלי לצעוק, בלי להתעלם.
הדרך השלישית מאפשרת את כל מה שדיברנו עליו קודם- יצירת גבול מתוך רציונל, יצירת התייחסות לצורך של הילד, ובניית ההורות מתוך מקום מכבד ומאפשר.
אז מה אנחנו מבינים מזה?
שתהליך בניית העצמי, הביטחון ביכולות ולקיחת אחריות, הוא תהליך שאתם רוצים לעודד במקביל לשמירה על הילד ועל הגבולות שלכם. זכרו תמיד שזהו תהליך שעובר על כל הילדים ואין שום דבר לא בסדר לא בכם ולא בילד שלכם. להפך! הקונטקסט של התפרצויות זעם הוא בניית זהות.
ומה אני מציעה בכל זאת מציעה שתעשו?
- תנשמו! זה תמיד טוב. יציבות ורוגע מאפשרים לילדים שלנו להכיר את הגבולות של עצמם, בלי לדאוג לגבולות שלנו.
- תחליטו ותעמדו בהחלטה. אם קבעתם גבול ואתם יודעים מהו, אין טעם להזיז אותו שוב ושוב כדי למנוע מריבות- בטווח ארוך, חוסר היציבות הוא בדיוק מה שמייצר מריבות.
- תסבירו- כדי שהילדים יבינו ויוכלו לפתח אחריות ועצמאות בתוך הסיטואציה. (זה גם מונע מהם ל"שבור את הגבולות" כשאתם רחוקים.)
- תכירו- את הילד שלכם, מה עובד עליו, איך אפשר להגיע אליו ותשתמשו בכלים הנכונים. (אני מקדישה לזה הרבה מאוד זמן בסדנת ההורים שלי, זה מאוד מאוד מאוד חשוב.)
- תתייחסו- לרגשות, לתסכול, לעצבים ולכאב.
אם אתם מרגישים שזה מדבר אליכם, מוזמנים להצטרף אליי בפייסבוק לקבוצה "יוקרה חינוכית- לשנות את האוירה בבית",
או לעקוב אחרי בפייסבוק בדף העסקי: אלה שלומקוביץ