היינו בספא יוקרתי בת"א, אני הורדתי בגדים כדי להיכנס למים, אחותי היתה איתי, התחילה גם היא להוריד בגדים והיתה איתי עוד מישהי, חברה אולי, לא זוכרת מי היא היתה. היא החזיקה עבורי את הבגדים שהורדתי.
דיברנו והיה לנו מאוד נעים ורגוע.
המקום היה נראה יקרתי מאוד, עם קירות משיש אפור כהה ומבריק, הרצפות היו לבנות ונקיות והיו המון וילונות לבנים שהתנופפו בקלילות ברוח.
פתאום הטלפון צלצל ובקו השני היתה סבתא שצעקה לנו מהקו השני "הזהרו מרעידת האדמה!" אני לא מאוד נבהלתי, אבל כולם התחילו לרוץ לרחוב ואני עמדתי רק עם תחתונים.
החברה נתנה לי חלוק ורדרד ורך, קשרתי אותו סביבי ויצאנו מהר החוצה.
בחוץ ראינו את קצוות הבניינים זזים מצד לצד אבל בקרקע לא הרגשנו הרבה…
היתה המולה, הרחובות נראו כמו רוחובות ניו יורק ביום עמוס. הרבה אנשים הולכים לכל הכיוונים, מהר, ממוקדי מטרה.
גברים בחליפות עסקים אפורות ונשים בשמלות מחוייטות חוצים את הרחוב מצד אחד לצידו השני.
החזקנו חזק בספסל, בעמוד, בכל מה שהיה ניתן וחיכינו שאדמה תשקוט.
פתאום, הכל נעצר. אין יותר רעידה, החיים חזרו למסלולם.
נכנסנו חזרה לבניין המפואר, הפעם אבא שלי, אמא שלי וסבתא שלי הצטרפו ויחד עלינו לקומת הפנטהאוס של הבניין.
זו היתה דירה מפוארת, הכל הבריק, הכל היה נקי ומנצנץ.
התיישבנו, אמא שלי ואני על המיטה הענקית, אמא שלי נשכבה אחורה על הכריות הענקיות, נינוחה, רגועה, אופטימית.
התחלנו לדבר על מה נעשה עם הכסף, כאילו שזכינו בלוטו ואנחנו מילונרים בין לילה.
אני ישבנו על הברכיים, כל גופי מופנה לאמא שלי, מקדישה לה את מלוא תשומת ליבי
"מה תעשי עכשיו, עם כל הכסף שנשאר לך?"
היא לקחה נשימה ארוכה, רגועה, מלאת תקוות. חשבה רגע ואז אמרה "אני אפתח את המסעדה שתמיד רציתי, אני אשקיע בה 20 מיליון"
פתאום אבא שלי נכנס לשיחה, הוא עמד מאחורי ראש המיטה, מסדר משהו עם כלי עבודה. "הפעם צריך לתכנן את זה כמו שצריך"
אמא שלי התרגשה מהחשבה על פתיחת המסעדה, הוציאה חתיכת דף והתחילה לכתוב את כל המנות שהיא רוצה לבשל שם.
אבא שלי רטן "זה מוקדם מידי לדעות רשימה כזו".
לאמא שלי לא היה איכפת. היא צחקקה בהתרגשות
ואז השעון המעורר צלצל והתעוררתי.
וואו כמה משמעות יש בחלום אחד.
אני לא מפענחת חלומות במקצועי אבל אבל אם אתם שואלים אותי – זה המסר שהיקום מנסה להעביר לי:
1. אני אתחיל מהברור מאליו – רעידת האדמה – המחלה של אמא שלי. המצב הקשה שהיא נמצאת בו.
המחלה של אמא שלי שמדירה שינה מעיניינו, שמרטיבה של הכריות שלנו, שרצה בפראות במחשבות שלנו.
הרעידה הזו שמזיזה את הקרקע מתחת לרגליים שלנו – היא תחלוף, רק צריך להיות חזקים עכשיו, להחזיק במה שיש ולחכות שהיא תעבור.
2. האימג' של אמא שלי, שוכבת על המיטה, רגועה, נינוחה אחרי הרעידה רק מחזק את ההקשר של המחלה הארורה הזו ואז הטוב והרוגע שיגיע אחרי.
3. הכסף שנשאר – אני חושבת שזה הזמן, שאמא שלי תסיים את המחלה הזו ויהיה לה מלא זמן לחלוק. "במיליונים".
4. העובדה שכולנו הגענו לפנטהאוס מראה איך כולנו חלק מזה. כולנו יחד בזה.
אני כבר כמה וכמה ימים מוצאת את עצמי נושאת את העיניים לשמיים ומבקשת מכל מי ששם והמיקום כולו שיצילו את אמא שלי, שיתנו לה כוחות לעבור את זה.
אני לא אתחיל בלספר על מצבה הקשה, אני רק אאמין שזה הסימן שלי, זו התשובה שלי.
היא תהיה בסדר. אנחנו עוד מעט נשב בפנטהאוס הזה יחד, רגועים ושמחים.
אין אופציה אחרת.