חלוקת רכוש – מן הכלל אל הפרט:

חלוקת רכוש - מן הכלל אל הפרט:

חלוקת רכוש - מן הכלל אל הפרט:

חלוקת רכוש בין בני זוג, תעשה לרוב כאשר אלו החליטו על סיום הקשר הזוגי. משום שמדובר בנקודה העולה רבות בפני הערכאות השונות, קיים הסדר חוקי הנוגע לחלוקת הרכוש, וכן ישנה אפשרות ליצור הסדר ספציפי ופרטני, כל זוג על פי צרכיו. מכאן, הרי שבמאמר זה נסקור: מהו חוק יחסי ממון, מהי חזקת השיתוף ועל הסכם ממון.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

המסגרת הנורמטיבית לחלוקת רכוש – חוק יחסי ממון:

החוק המסדיר את כל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג שנישאו לאחר 1974, הינו חוק יחסי ממון, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). לפי חוק יחסי ממון, בעת חלוקת רכוש שנצבר בין השניים במהלך מערכת היחסים ביחד, וכאשר יחליטו על התרת נישואיהם או תביעה רכושית, הם ייגשו לערכאות המשפטיות, לפי הלכת איזון משאבים. לפיה, יש לבצע חלוקה שוויונית בנכסיהם של הזוג, וזאת בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון: "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט – (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין (2) גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על–ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני–הזוג בשל נזק גוף, או מוות;(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששיוויים לא יאוזן ביניהם." סעיף 5(ב) לחוק יחסי ממון מתייחס למצב שבו החלוקה תעשה כאשר אחד מבני הזוג הלך לעולמו. במקרה כזה, יועבר חלקו ליורשיו.

חזקת השיתוף:

לפי חוק יחסי ממון, הייתה נהוגה חזקת השיתוף בדין הישראלי. לפיה, כל נכסיהם של הזוג יחולקו שווה בשווה, ללא התייחסות למאמציהם, השתכרותם וחלקם בצבירת הרכוש. חזקה זו חלה עד ימינו אנו, על זוגות שנישאו לפני שנת 1973 (לאחר מכן חל חוק יחסי ממון, כאמור) ועל זוגות המוכרים כ"ידועים בציבור" – כלומר, בני זוג שחיים בשיתוף, אך לא נשואים. מחזקה זו עלו טענות של חוסר שוויוניות והוגנות, בעיקר כאשר אחד מבני הזוג הגיע לזוגיות עם נכסים שצבר לפני הזוגיות, אשר חולקו בעת הפירוד, ומבלי שלבן הזוג האחר הייתה כל התערבות בהם. יש לציין כי גם בהלכת השיתוף קיימים סייגים – באשר לנכסים מסוימים שאינם ברי חלוקה.

חזקת השיתוף מקנה זכויות קנייניות לשני בני הזוג במהלך חייהם המשותפים ולכן, קיימת משמעות רבה בעיקר בחלוקת עזבון. כאשר אחד מבני זוג שחל עליהם חוק יחסי ממון, הולך לעולמו, ובשל הזכות האובליגטורית של האחר, אזי קודם יחולקו חובותיו לנושים, ורק לאחר מכן יקבל בן הזוג את חלקו בעיזבון. בחזקת השיתוף, לעומת זאת, בשל הזכות הקניינית, קודם יחולקו הנכסים שווה בשווה, ולאחר מכן, מחלקו של המנוח יפרישו את חובותיו, ואז יחולק שוב עזבונו. זאת אומרת שבן הזוג ייהנה ממחצית הרכוש ועוד חלק מהעיזבון.

הסכם ממון:

חוק יחסי ממון וחזקת השיתוף הינם ברירת המחדל החוקית הקיימת בישראל, הנוגעת לחלוקת רכוש. במידה ושניים מעוניינים לבצע הסדר ספציפי הנוגע באופן פרטני אליהם, עליהם לבצע הסכם ממון. מדובר בחוזה הנערך בין בני הזוג ומסדיר את חלוקת הרכוש, אם וכאשר יחליטו לפרק את הקשר הזוגי ביניהם. תוכנו של המסמך עוסק בנושאי רכוש בלבד, ומימוש הסכם זה יעשה בעת פירוד הקשר הזוגי בין השניים. יש לציין כי חוזה יוגדר כהסכם ממון, רק אם הוא נעשה לפני הנישואין של השניים, או כאשר שררו יחסים טובים בין בני הזוג. הסכם לא ייחשב כהסכם ממון, אם השניים בהליכי פירוד, תביעה או גירושין. הסיבה העיקרית לכך, היא בעיקר מחשש להטעיה ולפערי כוחות בכתיבתו.

בדרך כלל, הסכם הממון יכלול שני חלקים עיקריים: הרכוש קודם לנישואין או למערכת היחסים, ואופן החלוקה בעת סיום היחסים. על הסכם זה נאמר רבות, כי יש בו מעין אי רומנטיקה, מכיוון ששניים אשר יחסיהם טובים, דנים על השלכות הפרידה. עם זאת, במהלך השנים ההסכם הפך ללגיטימי יותר ויותר, והוא יוצר וודאות בין הצדדים ואף מונע ויכוחים בעת פרידה.

סיכום:

בכל הנוגע לחלוקת רכוש ובשל ההשלכות המשמעותיות בקבלת החלטות בנושא זה, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה. מלבד לייעוץ וליווי משפטי בתחום האמור, יוכל אותו עורך דין לתת מענה לכלל הנושאים הנוגעים לפירוד, לרוב כחלק מהליך הגירושין.