היום אני טסה ללאס ואגס ל 8 שעות ~כמובן שמרגע יציאתי מהבית עד לחזרה מדובר ב14 שעות ,אבל בכל זאת יממה אחת טסתי ביקרתי חנות שמוכרת את המותג שלי ,נפגשתי עם מוכרות, אמהות לעתיד, עצבתי סט או שניים וחזרתי לשדה התעופה לטיסה ללוס אנגלס קטן עלי~
כשהייתי קטנה וחלמתי על מה אני אעשה שאהיה גדולה יום עבודה שמתחיל בטיסה ונגמר בטיסה לא היה כלול בדמיון של ילדה בשנות ה60 בישראל הקטנה~
ואני יכולה להגיד שממרומי חיי ,53 שנותי אני בהחלט בת אדם שהחלומות שלה קיבלו "טוויסט" בכל תחום אפשרי של החיים בחלק מהתחומים החלומות היו קטנים מדי בחלק מהתחומים החלומות שהיו בעצם דיי בסיסיים התגלו כגדולים מדי ובלתי אפשריים, כך שבסופו של היום מי מאיתכן שללדת זה ברור ומובן מאליו, אבל ל"הרים" חברה יצרנית של עיצובי מצעים שחובקת יבשות זה ממש מופרך יתגלה לה שאצלי זה היה ההיפך וללדת זה היה בגדר חלום שלא מומש פשוט לא" יצא לי", סרטן בצוואר הרחם בגיל 31 חיסל את האפשרות אחרי שהיו צריכים לנתח ניתוח להוצאת הרחם וטיפולי הקרנות ושאר מיני ירקות~ אבל אני מודה לאל שלהיות אמא בהחלט ניתנה לי המתנה באימוץ פתוח שפה הרגע להודות לאמריקה הגדולה שאיפשרה את החוויה המהממת להיות נוכחת בלידה של שני בניי היום בני 20 18 אריאל וירדן~ אז החלום הפשוט נהפך לגדול~
אז מה שרציתי להגיד שכשאתם רואים אותי בטיסה או בפגישה או "בולעת" בשקיקה את תל אביב מחוייכת ומאושרת אני אכן ומאד דווקא משום שמה שמובן מאליו לרבות ממכן לי לאו דווקא~
שתהיה שבת שלום ~ וסליחה על העברית של עולה חדשה באמת אני הולכת לקחת קורס כתיבה עדכנית~ 30 שנה בגולה הרסו מה שידעתי באמת הייתי פעם ממש קולחת בעברית~
