חלום לפעמים הוא רק חלום

יש לי רשימה של חלומות, לא חלומות גדולים, יותר מתאים להגדיר אותם כמשאלות, דברים שניתן להגשים, רק צריך לחכות להזדמנות המתאימה.

יש לי רשימה של חלומות, לא חלומות גדולים, יותר מתאים להגדיר אותם כמשאלות, דברים שניתן להגשים, רק צריך לחכות להזדמנות המתאימה.

אחת מהמשאלות האלה, הייתה, ללכת להופעה של עיברי לידר.

מוזר, נכון?

מאז שצפיתי בו, בעונה שלמה של תוכנית הריאליטי "אקס פקטור", התאהבתי באישיות שלו. למרות היותו השופט הקשוח, היו בו אנושיות, עדינות, טוב לב ונכונות לעזור לצעירים שזה עתה מתחילים את דרכם בעולם הקשוח של הבידור.

לא הכרתי את השירים שלו וכדי לדעת עליו עוד משהו, החלטתי ללכת להופעה שלו.

עם הפרסום הראשוני בחודש נובמבר מיהרתי לרכוש כרטיס והמתנתי בסבלנות ליום הגדול. זה קרה בשבת.

חלום הוא לפעמים רק חלום_640x358

כבר בכניסה לאולם התיאטרון בקיבוץ יפעת, קלטתי, שחברתי ואני, מעלות בגדול, את הגיל הממוצע של הקהל. חיפשנו במבטים מודאגים, עוד קשישים כמונו. מצאנו בודדים והתנחמנו קצת.

המופע התחיל כשעל הבמה החשוכה, האורות הצבעוניים של הלייזר, תפסו מקום של כבוד ועם כניסתו של עיברי לידר התחילו גם השריקות וצהלות השמחה של הקהל.

לא עבר זמן רב ועשרות צעירים נעמדו בקדמת הבמה, ישבנם מופנה לפניהם של היושבים בשורה הראשונה, אחדים מהם אף עלו ורקדו, כחלק מהמופע ובשלב מאוחר יותר עיברי לידר בעצמו  ירד מהבמה וטייל בין השורות.

תוך כדי שירה, כאילו דבר לא קרה, שיתף פעולה, הצטלם עם כולם, נגע בכול יד מושטת, חיבק כל נער ונערה, שאל שאלות ואף בירך זוג שחגג יום נישואין. להפתעתי, הזמר החביב הזה קיבל את כל מה שקרה בחביבות, לבסוף שיתף את הקהל, בהתרגשות רבה, על כי כדבריו, "הוא בהריון". תינוקו גדל בבטנה של אם פונדקאית. האושר שנתן לו ביטוי, סחף את כל הקהל שהשיב לו במחיאות כפיים נרגשות.

בשלב זה כבר כל הקהל באולם עמד על הרגליים, את עיברי לידר אי אפשר היה לראות, נעלם בין כל המעריצים, גם קולו נשמע בקושי בבליל קולות הקהל ששר איתו.

זאת הייתה חוויה, אני שמחה שלקחתי בה חלק אבל אין שום סיכוי שאלך שוב להופעה שכזאת. בתמורה למאה וחמישים השקלים, מחירו של הכרטיס, אני רוצה לשבת מבלי שיסתירו לי ולשמוע את האומן שבאתי לשמוע ולא את הקהל ששר איתו.

אין ספק שהוא אומן ממדרגה ראשונה. מילות השירים והמנגינות, פירות כשרונו, מצביעים על אינטליגנציה ורגישות ומעל לכל על היותו "מנטש".

בפעם הבאה אקנה דיסק ואשמע אותו בבית, על הספה עם כוס קפה.

יכול להיות שזה סימן לכך שהזדקנתי?

יהודית קרן
אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.