חכמה על שוחים

חברים המליצו לי על ביקור שבועי בבריכת השחייה ושם..שם פגשתי אותה..

בחורה עם מחשב נייד

 

לא יודע אם שמתם לב, אבל הקיץ ממש קרב וחום השמש עולה מידי יום עלינו ועל עצבינו. בחם לי חיפשתי פתרונות להקלה, משהו שיעודד את הנקבים נקבים שלי. חברים טובים שלי המליצו לי על ביקור שבועי בבריכת השחייה העירונית. לשחות מעט, להזיז את הגפיים, לצנן את האיברים ובעיקר, אם יתמזל מזלי, להכיר את נערת חיי העתידית.

עכשיו, רק להבנה כללית, אני לא איזה שחיין גדול. אני מחבב צבי יבשה יותר מאשר צבי מים חלקלקים. אבל, MEN צריך לעשות מה ש MEN צריך לעשות. ואני MEN! (מי גיחך פה? אה! אני..)

לא תאמינו, אבל לאחר מספר פגישות עם המים הרטובים, זה קרה: היא ואני.. אני והיא.. זו הפעם הראשונה שראיתי אותה והנה שחינו זו לצד זה, היא בשחיית חזה מפואר ואני בחתירה גמלונית. הידיים שלי חתרו באלכסון והרגליים נשרכו להן מאחור. ניסיתי לעשות פרצוף כזה, רציני, כמו שחיינים אמיתיים, אבל חוסר החמצן גרם לי לעוויתות ולשיעול.

כמובן שבלעתי קצת מים ושערות של כאלו שנכנסות לבריכה בלי לאסוף את השיער. בלעתי גם מוצץ אחד וגרעין של אפרסק שגרם לי חריצים בגרון. אבל לא ויתרתי, נורא רציתי למצוא חן בעיניה הרטובות והמשכתי בכל כוחי. היא, להבדיל, עברה לפרפר, חוצה את הבריכה כמו משה רבנו וטסה מדופן לדופן, מדופן לדופן. בכל פעם עושה סיבוב יפה כזה וחובטת בקיר, משאירה אחריה שובל של בועות מעריצות.

ואני, נחנק, משתנק, פי מלא במי כלור צלולים, המשקפת מוצפת, הגב כואב והריאות..אוי הריאות..אני צריך עוד שתיים דחוף. יש! היא נעצרה לסדר את הקוקו היפה שלה. אני מייד נעצר בסמוך אליה ומסדיר נשימה בחיוך מאולץ. "רוצה לצאת קצת החוצה? אומרים שעודף כלור מזיק לסיליקון".. ניסיתי לשכנע. היא חייכה ואיתה גם המחשוף, בין רגע צללה והגיחה באמצע הבריכה, שוחה גב או יותר נכון חזה הפוך.

נכנעתי..לא יכול יותר. יש גבול לכמות החנק שגם גבר מעוניין כמוני מוכן לספוג. יצאתי החוצה והתיישבתי על שפת הבריכה, מתחיל לייצר שלולית חדשה. היא נעצרה לידי. "אתה לא שחיין גדול, אתה די טובע שם במים, נכון?".

"תראי, הכלור הזה. הוא ..יש לו..תכונות כאלו..שפוגעות באפידרמיס שלי..ובדרך כלל אני מתגבר..אבל הפעם..זה היה יותר מידי..תדעי לך אני שחיין די טוב ואפילו השתתפתי פעם במכבייה!".

"אתה חמוד כשאתה משקר", ליטפה את ראשי הלח והמונמך, "בוא נלך לשתות קפה, אני כבר יוצאת".

מביך..

התקדמתי לכיוון הקפיטריה ולפתע, לאחר שני צעדים, שמעתי חבטה נורא חזקה, פשוט איומה. המסכנה שכבה על הרצפה מייללת, אוחזת במצח כחול ובולט. מסתבר, מסתבר שנימפות ממש מתקשות בכל הקשור להליכה..