ביום חמישי 30.1.2020 הייתה הפתיחה, רגע לפני, הוזמנתי לצפות ולפגוש את האוצרים של שתי התערוכות החדשות "חי" ו"פרסונה פיקטה" שנפתחו במוזיאון פתח תקווה לאמנות.
התערוכה "חי"
בר ירושלמי אוצר התערוכה הסביר את הרציונל של התערוכה: "ניסיון לבחון את פעולת ההחייאה מחוץ לגבולות הביולוגי ולשרטט מודל רעיוני של אוסף האמנות כמאובן תרבותי חי-צביר של ידע אנושי המשתמר לאורך הדורות ומחיה את עצמו באורח תמידי כאסטרטגיית קיום. יצירות האמנות שבו מתקיימות כיחידות רעיוניות קפואות בזמן השבות לפעולה עם חשיפתן לאור".
מתוך הנחות היסוד של מה הם חיים ומהו מוות ובהתייחס לחידושים הטכנולוגיים בתחום הגנטיקה לפיהם מידע גנטי מן העבר שנחשב כבוי ורדום יכול לשוב ולהשתתף במחזור החיים, בחר ירושלמי לבחון בתערוכה מהי יצירת אמנות.
האוסף בתערוכה נבחר מתוך אוסף היצירות המצוי במרתף המוזיאון וההתייחסות אליו היא כאל אורגניזם חי שיוצא לאור. סוג של אורגניזם תרבותי שמקיים את העבר ואת ההווה שלו.
התערוכה מתקיימת בסדרה של חללים לכל חלל יש שם בהתאם לתפקיד שהוא ממלא באורגניזם. במעבר בין החללים הצבעוניות משתנה מצבעים חמים לצבעים קרים, מאדומים לכחולים. וגם הסאונד נעשה עמוק יותר.
ההיגיון הפנימי נולד מתוך שהייה בחללים.
על המסע
אני אשתף אתכם ברגעים מהמסע ואביא טעימה בכל אחד מהחללים אזכיר רק חלק מהיצירות.
את המסע באורגניזם התחלתי בחלל הקרוי "קרום" שצבעו ורוד כתום כאן פגשתי את "המחלל" יצירתו של אריה רזניק העשויה יציקת ברונזה . המחלל מנגן והניגון מכוון ל"פריחת סיר הלילה" יצירה של ארז ישראלי הכוללת הקרנת וידיאו לתוך סיר לילה. יצירה שמבטאת את היחס שבין הפרשות הגוף והפריחה שבוקעת מתוך ההפרשה.
יצירה מעניינת נוספת היא יצירתה של דנה לוי שמצלמת בתוך אוסף זואולוגי של פרפרים שעם הזמן קמים וחיים.
החלל השני: "שק השפיר" צבעו כחול
כאן מוצג הפסל של תומר ספיר מתוך הסדרה טרה אינקוגניטו, פסל גבוה שנראה מתרומם או קורס.
על מסכים מוקרנים, חלקים מסרטי קולנוע שמיצרים הקשר חדש. כמו מיצב וידיאו, אשמורת אחרונה של טליה קינן .
מוצגת היצירה של ארתור קולניק למראשותיו של גוסס, לצד פארק היורה של ספילברג.
מתוך האוסף נעשה המתח שבין מוות לחיים.
יצירות הוידיאו פועלות לסירוגין מה שעושה את חווית השהייה בחלל למגוונת ומעודד לשוב לחלל יותר מפעם אחת.
החלל הבא צבעו סגול והוא ה"גרעין" של התערוכה.
זה החלל החברתי של התערוכה בו יתקיימו מופעים שקשורים לנושאים המוצגים בתערוכה. בחלל הזה יש ספסלים שניתן לנייד בהתאם לסוג האירוע.
כאן מוצגים יצירתה של מיכל בראור שתי ציפורים במכה, שתי הדפסות פיגמנט ארכיוניות עם מסגור דו צדדי.
יצירתו של יוסף דדון קרקע שחורה.
לרוחבו של קיר שלם מוצגת יצירתו של ברנהרד רודיגר שני סרטי צילום שעליהם תרגום קולות שהוקלטו במנהטן.
החלל הבא הוא "פרוזדור הנשימה" של התערוכה
כאן מוצגים ההדפסים "היא הייתה ביאפרה" ו"מה יהיה הסוף" של יצחק עדי .
החלל הבא במבנה האורגני הוא "חור" החור מוצג במסדרון שנימצא ליד הכניסה. החור הוא אזור ההפרשה של יצור, היצירות בחור מקיימות בתוכן מחזוריות.
כאן מוצגים: הרצפה הדינמית יצירתו של גל ויינשטיין הקרויה "הצתה".
יצירתו של משה גרשוני יד ענוגה.
החלל הזה נותן ביטוי לאמנות כידע שיש לו חיים משל עצמו והוא שורד דרך ההיסטוריה.
התערוכה "פרסונה פיקטה" אוצרת שלומית ברויר
העטלף הוא נושא תערוכתה של קרן גלר. קרן מנתקת את גופו המפוחלץ של העטלף ממוזיאון האדם והסביבה בפתח תקווה ויוצרת עלילה בדויה שתחילתה ב"מבצע אקס ריי" פרויקט אמיתי שהתנהל בראשותו של זואולוג מפנסילבניה במלחמת העולם השנייה. הזואולוג הציע להשתמש בעטלפים קטנים השוקלים 14 גרם, כפצצות חיות נגד היפנים, לאחר שיושתלו בגופם פצצות עם השהייה. הרעיון היה שהעטלפים נושאי הפצצה יוקפאו, מה שיגרום להם לתרדמת חורף ואז יוטסו ליפן וישוחררו מעל הבתים שבנויים מעץ ונייר. במהלך השחרור מהמטוסים הם יתעוררו ויקננו בבתי היפנים. מעבר לבהלה שהם יעוררו בקרב היפנים הפוחדים מעטלפים, כשהם יתפוצצו בבתים הם יגרמו לדליקות ענק. בפועל הניסיון נכשל ועטלפים שברחו התפוצצו וגרמו לשריפות בפנסילבניה.
סופה של העלילה הבדויה הוא ההיחלצות של העטלפים והשתקעותם במושבת עטלפים בפתח תקוה.
התערוכה מאפשרת הצצה מרתקת על העטלפים. בכניסה לאולם התצוגה יש מסך וברגע שהוא נפתח השמעתי קריאת התפעלות. האופן המיוחד שבו מוצגים צילומי העטלפים והשילוב המעניין של התאורה בצילומים יוצרים אפקט מיוחד.
סיכום
שתי התערוכות מעניינות ומציפות שאלות בדבר מהות החיים לא רק שלנו כבני אדם גם של יצירות וגם של היסטוריה וזיכרון.
נהניתי מהסיור וגם כמה ימים אחריו הוא עדיין מעסיק אותי, מומלץ
במסגרת הביקור במוזיאון השתתפתי גם בגיחה למוזיאון הראשונים. עבורי זו הייתה חשיפה ראשונה למוזיאון עם מוצגים מראשית ההתיישבות בפתח תקווה. המוצגים מסודרים בצורה מעניינת , ביקור חוויתי גם למבוגרים וגם לילדים . אין כמו ללמוד היסטוריה מתוך חשיפה לפריטים אמיתיים ששזורים בה.
צילום: נירה פרי