חיפוש Enter

על החיפוש אחר הרצון להיות חופשי
בעולם של אשליות וחלומות

איך שלא מסתכלים על זה כולנו מחפשים משהו. מחפשים אהבה, מחפשים זוגיות, מחפשים עבודה, מחפשים ריגושים, מחפשים את השקט.

מחפשים את הדבר הטוב הבא. מחפשים את הדרך אל האושר. מחפשים איך להתפרנס מהמשהו הזה שאנחנו הכי אוהבים לעשות. מחפשים את האיזון והיציבות. מחפשים את המקום שלנו בעולם הזה. מחפשים את עצמנו, את הייעוד שלנו. ואיכשהו אנחנו בטוחים שכאשר ואם נמצא, נוכל סוף סוף לטפס לענן הכי גבוה, להסתכל על העולם מלמעלה,לחייך לעצמנו, ולהיות מרוצים ולו לרגע אחד מהגילוי שמצאנו,להיות אנחנו, להיות חופשיים.

אז זהו שלא. כי אם כבר מצאתם את האהבה והזוגיות שלה כה ייחלתם, אז זה הופך להיות קשר שצריך לעבוד עליו ולטפח אותו, ללמוד איך לשמור עליו ולהחיות אותו. ואם כבר מצאתם את העבודה שיושבת עליכם בול, את מה שתמיד חלמתם להיות, אתם הרבה פעמים תמצאו את עצמכם צריכים להתפשר על כל כך הרבה דברים, או שתגלו פתאום שהתפקיד הזה הוא בכלל לא אתם ובכלל לא מה שחשבתם. או למשל אני, שכבר עשר שנים אני מתמודדת עם מניה דיפרסיה, מתנדנדת בין מצבי רוח שונים ומשונים, בין דיכאונות להיי, מחפשת את האיזון והיציבות, והנה עכשיו שמצאתי, אתם חושבים שאני יכולה לרגע לנוח, ולהנות מזה?

אז לפעמים כן, לפעמים אני באמת חיה בטוב עם השקט הנפשי הזה שמצאתי, אבל לפעמים אני גם מוצאת את עצמי מתגעגעת לימים של ההיי הזה, שהייתי מתעוררת בבוקר עם אנרגיות מטורפות ויוצאת לכבוש את העולם, מתמלאת בחיים של עשייה אינסופית ויצירתיות. להרגשה הזו שהכול אפשרי, לתחושה הזו שכל העולם מחייך אלייך וצוחק. לאופוריה המתקתקה הזו. או להפך, לתקופה שבה הדיכאון בא לבקר והכל אפור ודועך, והנה יש לך ההזדמנות לחזור להיות כמו שבלול לרגע, להשאיר את כל העולם בחוץ ולהיכנס פנימה, אל תוך הנפש, לגלות את עצמך מחדש.

אם ניקח את המילה חיפוש ונבלבל את האותיות, תתגלה לפנינו המילה חופשי. אבל החיפוש הזה בעצם לעולם לא נגמר, כי שסוף סוף מצאנו, אנחנו בעצם כבר רוצים את הדבר הבא. אז אולי אנחנו בעצם עבדים של עצמנו, בתוך עולם של אשליות וחלומות.

אבל אם נעצור לרגע את מנוע החיפוש הזה, את הגלגל הזה, נרד לרגע מהענן שלנו, ונפסיק לרגע לחפש.

אולי אז נמצא את מה שתמיד חיפשנו, אולי נגלה שזה בכלל היה כאן תמיד.

רק שאנחנו בכלל לא שמנו לב, כי היינו עסוקים כל כך כך בחיפוש התמידי הזה, ולא עצרנו לרגע להתבונן בחיים שלנו ולהודות על מה שבנמצא, על מה שיש.

על האהבה ועל החברות. על השקט והרעש. על הבדידות ועל היחד.

על היציבות ועל מצבי הרוח. על האומץ ועל הפחד.

ועל הזכות הזאת להיות אני כמו שאני.

לשמור על הייחודיות שלי, בעולם של חיפושים, שאלות ואשליות.

[youtube 2LH8kvivV-A nolink]

רונית לביא
רונית לביא. בת ארבעים וחמש רווקה+חתולה. מציירת מנדלות וכותבת. על ההליכה בשבילי החיים וההתמודדות היומיומית עם מאניה ודיפרסיה.