טור בדף הפייסבוק "בוחרים בחינוך בעמק חפר"
שגיא גלאור, מהנדס חדשנות בחברת היי-טק, איש חינוך ופילוסופיה.
אבא בחינוך ביתי למרקו, סימון וצ'ארלי יחד עם זוגתי הדר פרנקו, גרים בכפר ויתקין.
טור אישי Sagy Galor
חינוך הוא מסע אל הלא נודע בארץ לא זרועה
את ספרו "האמנה החברתית" פותח הפילוסוף והתיאורטיקן של החינוך ז'אן ז'אק רוסו בטענה כי האדם "נולד חופשי ובכל מקום אסור הוא באזיקים". ואם כך, האם אין זה מתפקידנו המבוגרים לבנות עולם טוב יותר עבור ילדינו? עולם בו אנשים אינם אסורים באזיקים?
זאת האחריות שלנו להעניק לילדינו את האפשרות להיות חופשיים ולחיות בחירות. וכמו שאמר יאנוש קורצ'ק, רק דרך החינוך ניתן לשנות את העולם וכי "תיקון העולם משמעו תיקון החינוך".
אז איך מחנכים ילדים?
כנראה שאף אחד לא יודע באמת, או אולי בעצם כולם יודעים? אני מודה שתכלס אין לי מושג. בשבילי חינוך הוא מסע אל הלא נודע בארץ לא זרועה וככה בדיוק אני רוצה את זה.
ידוע כי למסע ארוך לא יוצאים עם עגלה ריקה כי זה מתכון לאסון, ומאידך אם העגלה תהיה מלאה מידי אזי לא יישאר מקום לאף אחד, לכן עגלה מלאה למחצה היא המתכון המנצח עבורי. אבל ילד אינו אדם למחצה, מבוגר בהתהוות, יצור אנושי ריק שרק מחכה שנמלא אותו בתוכן כמו ציוד שנוסף לעגלה.לא ולא, ילד מרגע לידתו הוא אדם שלם ולכן חשוב לכבד אותו ככזה ולפנות מקום לדרכו האישית, לקצב התפתחותו ולזכויותיו המוסריות.
אם אנו רואים את הילד כאדם מלא ושלם אזי אנו מבינים כי ייעודו של החינוך הוא לאפשר לאדם את הבחירה לחיות חיים מלאים המבוססים על אמת ובחירה בטוב. דבר זה יהווה מסד להתפתחותם של בני אדם הבונים משפחות הרמוניות, קהילות חזקות ומתוך שכך חברה טובה יותר.
כאשר ננהג כך ביחס לילדים, נתמיד בתפקידנו כמאפשרים ולא כמעמיסי ידע וחוקים מעולמנו הישן, תוך שילוב כוחות בין הורים ומערכת החינוך, נוכל לצאת יחד למסע חינוכי מרתק לעבר העתיד. תפקידו המרכזי של "המחנך" להנחות וללוות ולא להכתיב ולמסור ידע או לראות עצמו כמקור סמכות בלעדי למידע.
עלינו לזכור כי החינוך מתייחס להוויה ולא שם דגש על תפוקה מכל סוג שהיא; וממילא יעדים כל שהם לילדים הם עניין פנימי של המשפחה ושל הפרט וכך יש להתייחס אליהם; ולא כיעדים קולקטיבים חד גוונים שאגף החינוך קבע לכל מאות ואלפי הילדים והמורים.
כדי להבין מה אני רוצה עבורי ועבור ילדיי אני שואל את עצמי ממי אני מקבל השראה, מי הם אותם אלו, גברים ונשים, שחייהם ממלאים אותי בכוח וברצון להמשיך קדימה? מי הם אלו שמאירים לי את הדרך, אך אינם מושכים אותי להיות כמותם; אלא להיפך, ייחודם הוא בכך שהם דוחפים אותי למצוא את הקול הייחודי שלי בעולם.
התשובה היא שאלו אנשים שלא קיבלו כמובן מאליו שום דבר שמישהו אחר אמר להם או קבע עבורם לפני שחקרו אותו, למדו אותו על בשרם והיו גמישים מספיק להתאים אותו לזמן ולמקום ובעיקר לאישיותם הייחודית. אלו מורים שלא פחדו לצאת כנגד עוולות, למרות הקשיים שנראו לעתים בלתי סבירים; אשר חיו חיים מוסריים אישיים ובאו ראשית כל בדרישות לעצמם ולא לכל האחרים סביבם. שידעו להודות בכישלונות ולצמוח מהם ויתרה מכך, מתוך הכישלון הם בחרו לנוע לעבר האמת והטוב בעודם מוותרים מלכתחילה אחר האגו והרצון לפאר את הישגיהם, ודווקא בשל כך זוכים באהבת הכלל.
אנשים כמו: סוקרטס ומריה מונטסורי, יאנוש קורצא'ק ומהטמה גנדהי, א.ד גורדון, סימון וייל, ועוד. זוהי רשימה של אנשים מפורסמים אבל קודם כל הם היו אנשים פשוטים וטובים שבדרך חייהם השאירו סמנים ותמרורים למסע שלנו.
גם סביבי היום יש מורים ומנהיגים מעוררי השראה, חלקם חיים סביבנו בקהילה פה בעמק חפר. אני מאמין כי כל אחד מאתנו יכול לייצר לעצמו את מעגל ההשראה שלו. ואם יש משהו שאני מלמד את הילדים שלי, זה על אותם אנשים שנגעו בי לרגע. אם יש משהו שאני מנסה לעשות לעצמי בחיים האלו, זה להיות השראה לילדי בעצמי כמו שהם השראה עבורי.
אז מהם תמרורי הדרך שלי?
• אחריות- אני מאמין שההורים הם האחראים הישירים על ילדיהם וכי זאת חובה מוסרית שאינה נותנת להעברה. דרך חינוכם של ילדים היא ראשית כל סוגיה משפחתית לפי שהמשפחה היא הבסיס החינוכי ממנו צומחים הילדים ולפיכך חלק בלתי נפרד מקהילה החינוכית, בין אם בית הספר הוא המרכז שלה ובין אם לאו.
למידה כדרך חיים – לאורך כל החיים בכל מקום ובכל זמן. האדם הוא יצור לומד ולמידה אינה מוגבלת במקום ובזמן ואינה קשורה בשום אופן להוראה. תינוקות לומדים ללכת, פעוטות לומדים לדבר, זה מתרחש כמעט לבד באופן טבעי אם רק נאפשר זאת.
כבוד הילד- חנוך לנער על פי דרכו. כל ילד הוא אחר, כל ילד הוא עולם ומלואו, כל ילד מתפתח בקצב משלו ובמסלול משלו. לכן בבסיס החינוך עומד הילד, כאדם. וככזה יש לתת מקום לכבודו, חירותו ושאיפותיו הטבעיות, לדרך שלו בחיים. יאנוש קורצ'ק מזכיר לנו כי עלינו לכבד את אי ידיעתו של הילד. אי ידיעה היא האמא של הסקרנות, סקרנות היא האמא של הלמידה וההתפתחות. אבל כדי לשמר סקרנות חייבים להימנע ממניפולציות תוך שימוש לרעה בידע ובכוח שיש לנו כמבוגרים. עלינו לכבד ולהעריך את הילדות ולתת לה להתבטא בכל זוהרה – תמימות, יצירתיות, שמחה, כוחות, למידה, ועוד ועוד.
הרמוניה – גוף, נפש, בינה. בני האדם הם יצורים שלמים כאשר החלקים שלהם עובדים יחד וכשאף חלק אינו מתפתח על חשבון חברו. למשל, תזונה נכונה משפרת קשב, אושר והנאה עוזרים לפיתוח הקוגניציה. האדם מתפתח כאשר כל החלקים עומדים בקשרי גומלין אחד עם השני.
קהילה חיה – כל גוון יוצר את התמונה השלמה העמוקה והמתפתחת.
התפתחות וחינוך הם לב הקהילה ולכן כולנו צריכים להתגייס ולהיות חלק מהתהליך החינוכי. תינוקות, פעוטות, ילדים, צעירים, נערים, הורים ועד דור התיקים. המבנה והתוכן מתגבשים על ידי הקהילה, מוזנים ממנה, ומזינים אותה.
עידן הידע – בחברה היפר טכנולוגית הידע זמין ונגיש לכל אחד בכל מקום ובכל זמן. הדגש מוסת מסימני הקריאה לסימני השאלה, ומידע לחקר. חברה המודרנית דורשת מכולנו יכולת התמודדות עם שינוים תכופים.
התחלתי עם רוסו ואסיים במילותיו של קרישנמורטי,
"החינוך הנכון אינו עוסק באידיאולוגיה כלשהיא, גם כשהיא מבטיחה אוטופיה לעתיד, חינוך נכון אינו מבוסס על שיטה כלשהי, גם שזו מחושבת בדייקנות. הוא אינו אמצעי להתניית האדם, חינוך אמיתי משמעו עזרה לאדם להתבגר, להשתחרר, להתפתח תוך אהבה וחסד. אלה הדברים שאנו צריכים לשאוף אליהם במקום לעצב את הילד לפי תבנית אידיאליסטית".
