חזרתי לשגרה?!

בחורה עם מחשב נייד

יש לי ריח של פועל בחדר, ולא בקטע רע. המשרד הביתי שלי הוסב לחדר שינה, בגלל שלבעלי יש קצת עבודה. הוא נגר בן זוגי, ואמג'ד העובד שלו לא יחצה את פלסטין הלוך ושוב כל לילה אז הוא ישן כאן. אתמול הכנתי לו ארוחת שבירת הצום של הרמדאן. מעולם לא הייתי כל כך לחוצה לבשל, גם ככה הוא לא אוהב אוכל של יהודים, בסוף הוא הכי אהב את הזיתים שדפקנו בעצמנו, התמלאתי גאווה. יום ראשון שלי בבית לבד, אחרי חודשיים, הילדים במעיין שגרה. אין לי עבודה כי אני "אשת תרבות", אבל הרבה מטלות בתואר השני המפוקפק כמו המשימה הכל כך קריטית- סמינר על ציורי מכשפות בעת החדשה, כי אם לא אדע זאת, איך אצמח? הימים האלה מרגישים כמו קרוסלה, פעם נוף כזה, מיד אח"כ נוף אחר, הנוף משול למחשבות. היום בבוקר לדוגמה חשבתי שלפחות המדינה משלמת לנו על זה שאנחנו לא עובדים, אז החרדות האפוקליפטיות לא התממשו במלואן. בפלסטין אפילו שקל לא משלמים. אם הייתי בעלת בלוג פעיל בטח הייתי מנסה לסיים באיזו מסקנה ברורה, אבל השגרה הזו היא ערמה של מחשבות, מה שנקרא – זרם תודעה. אני רק מאחלת לכל הנשים שסביבי שיבינו דבר אחר, העולם תלוי רק בנו, אז בכל פעם שתחשבו שיש יותר מידי גברים בשלטון, תזכרו, תמיד נוכל לשבות, ולא לפתוח את הרגלים, כמו שעשו שבט של אפריקאיות פעם באפריקה, מעניין איך זה נגמר. וגם מותר לצאת לרחובות, לעשות הפגנה, וגם אפילו החור באוזון, שהיה פעם הצרה הכי צרורה- נסגר. בגלל מדענים שלמדו את הצרה ופתרו אותה. אז אולי באמת, נהיה הדור שיפתור את הבעיות בעזרת לימוד, ולא ישתמש יותר בנשק חם. ואלו שיכתבו שירים יהיו חשובים כמו מתכנת מחשבים, כי להם תהיה היכולת להראות לך את הנוף היפה יותר שנשקף מהקרוסלה.

החיות חזרו לטבע
החיות חזרו לטבע