חופש הסייבר באיראן על כף המאזניים.

קליפ על רקע "Happy" של פארל וויליאמס יכול היה להיות מצולם בכל מקום בעולם, לרוע מזלם של המשתתפים – הקליפ הזה צולם בטהראן.

המחלוקת בין הליברלים והשמרנים בטהראן, לתדהמת האזרח נתניהו, אינה על העשרת אורניום. הכותרות הן דווקא בנושאים אירניים פנימיים וזכויות פרט.
בפוסט הקודם דיווחתי על האירניות פושטות החיג'אב.

במקביל, לפני ימים ספורים צוטט רוחאני בביקורתו בנושא הצנזורה על הרשתות החברתיות. בכך הוא ממשיך את הקו הליברלי שהוביל לבחירתו. לעומתו הכוחות השמרניים מצודדים בצנזורה כדי להגן על המהפכה האיסלמית מפני המערב.

כחלק ממאבק הכוחות הזה נעצרו השבוע בטהראן שישה צעירים (שלושה גברים ושלוש נשים) שכיכבו בוידאו ויראלי שהופץ ביוטיוב, מרקדים על רקע השיר "Happy" של פארל וויליאמס. ע"פ הודעת מפקד משטרת טהראן זהו קליפ מגונה שפוגע במוסר הציבורי:

[youtube yU4XaXWPY_I]

 


לא זו בלבד שנשים וגברים רוקדים יחדיו, והנשים נטולות חיג'אב, המערביות ה"בוטה" של הקליפ הזה, שמתבטאת בלבוש, במוסיקה ובריקוד, היא שהיוותה חציית הגבול האדום. ליתר דיוק שבירת הטאבו היא ההעלאה של הקליפ לרשת, שהרי מתחת לפני השטח התרבות הזאת לא זרה כלל לרבים מתושבי טהראן הצעירים, לתדהמת האזרח נתניהו.

השלטונות האירנים פירסמו "ראיונות" של הצעירים האומללים מהכלא, בהם הם מאשימים את "במאי הקליפ" שהטעה אותם. השלטונות מצידם מזהירים את צעיריה הפגיעים של אירן  מפני ישויות כמו "שחקנים" שעלולים להטות אותם מדרך הישר. כנראה שזהו מסר גם לנשות החיג'אב, ואף יותר – מסר לחמנאי (תזכורת: המשטרה שעצרה את הצעירים אינה כפופה לגוף הנבחר אותו מוביל חמינאי, אלא לשליטים הדתיים השמרניים). חמנאי מצידו שחרר אתמול את הטוויט הבא (כנראה ציטוט של דברים שאמר ב-2013, אבל מרמז ישירות לארוע הזה, בהדגשת המילה happiness):

Screen

בנתיים דווח על שחרור בערבות של המשתתפים בקליפ, מלבד בבמאי, מה שמחזק את העובדה שמאחורי המעצר הזה עומד מסר לאחרים.

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.