חוטים מקשרים בסלוניקי שלי

3 שעות טיסה ולא יותר. כל כך קרוב , כאן ממש לידנו, ביוון , שוכנת לה עיר חמה ואוהבת, אשר בזכות ראש עיר אחד, שבחר והחליט, נשמרים זיכרונות השואה של יהדות סלוניקי שנכחדה לה כמעט כולה במלחמת העולם השנייה.

3 שעות טיסה ולא יותר. כל כך קרוב , כאן ממש לידנו, ביוון , שוכנת לה עיר חמה ואוהבת, אשר בזכות ראש עיר אחד, שבחר והחליט, נשמרים זיכרונות השואה של יהדות סלוניקי שנכחדה לה כמעט כולה במלחמת העולם השנייה.

3 שעות טיסה והנה אנחנו , בעלי ואני, צועדים ברחובות העיר, יחד עם אליה ואפגניה בעד הזיכרון ונגד השכחה. הוא יהודי, בן למשפחה ניצולת שואה, אחת הבודדות, מקהילה מפוארת בת 55000 איש. היא מדריכת טיולים, היסטוריונית במקצועה, המכירה ומחבקת את הסיפור היהודי.

  מקורה של הקהילה היהודית בסלוניקי הוא לאחר גירוש ספרד , עת הגיעו בסוף המאה ה- 15 עשרות אלפי יהודים. בסוף המאה ה-18 הפכה יהדות סלוניקי  להיות אחת מהקהילות היהודיות הגדולות בעולם. באמצע המאה ה-19 היא הפכה להיות הקהילה החשובה ביותר במדינות הבלקן , עד כדי סגירת חנויות ובתי מסחר בשבתות וחגים.

   ב-18 באוגוסט 1917, התחוללה שריפה גדולה בעיר, אשר כילתה כמעט כליל את הרובע היהודי. רבים מהיהודים עזבו אז את העיר , הן בגלל השריפה, אשר הותירה יהודים רבים ללא קורת גג והן עקב התפתחותה של של תנועה אנטישמית פשיסטית בקרב פליטים יוונים שהגיעו מאנטוליה בגלל השלטון התורכי. שנות ה-30 התפתחו להיות השנים הקשות של יהדות סלוניקי, אשר חוו פרעות קשות והתנכלויות.

ב-1941 התחילה המהומה הגדולה, עת נכנסו הנאצים לסלוניקי והחלו לרדות בתושביה היהודים, ובינואר 1943 הטיל אייכמן על עוזרו את המשימה לשלוח את יהדות סלוניקי לאושוויץ. אחד הגטאות שבהם היהודים רוכזו היה בשכונת הברון הירש, מול תחנת הרכבת , אשר מאוחר יותר היוותה את מרכז השילוחים של היהודים לאושוויץ.  כ-46000 איש נשלחו מסלוניקי ורק מעטים מהם שרדו ורבים מהם עלו בתום המלחמה לישראל.

הטיול המרגש שלנו מתחיל בבית הכנסת הגדול, אשר למעשה הוא כמעט היחיד שנשאר על תילו, לאחר שהגרמנים השמידו את כל שאר בתי הכנסת בעיר. הפריטים בפנים משוחזרים וחלקם נתרמו ע"י אנשים ששמרו אותם בתקופת המלחמה. בית כנסת זה משמש רק באירועים מיוחדים כמו בביקורים חשובים או חגים גדולים. את תפילות היומיום של הקהילה מקיימים בבית כנסת קטן יותר . על הקיר המרכזי באזור התפילה תלויים שלטי זיכרון לכל אותם בתי כנסת שהושמדו ע"י הגרמנים, כל בית כנסת והקהילה שהייתה מתפללת בו  . בקומה העליונה של הבניין נמצא מרכז הקהילה היהודית הקטנה, המונה בין 800 ל-1000 איש. קהילה קטנה, מזדקנת אך חמה , מקבלת אורחים בסבר פנים יפות ובעיקר ישראלים המתארחים בעיר בסוף שבוע.  מיד מפנים מקום, מזמינים לארוחת שבת ושמחים על כל אדם המצטרף לתפילה ולמניין

אך המקום המרגש ביותר עבורנו הדגיש בעוצמתו ובגודלו את האבדן וההרס הנורא שחוותה קהילה חמה זו. במקום בו שוכנת היום, על שטח אינסופי, אוניברסיטת סלוניקי, היה בית הקברות היהודי של העיר בו היו קבורים כ-300000 איש ואישה. בית קברות זה נהרס ע"י הגרמנים שנכנסו לעיר . אלו האחרונים השתמשו במצבות המנותצות לבניית ביצורים ומבנים בתהליך ההשתלטות שלהם על העיר. במקום הוקמה פינת זיכרון ובה מנורה הניצבת על צידה וחלקי מצבות שנותצו במקום, כשריד וזכר למנוחת העדן שהופרה באכזריות רבה. המקום היום פורח וירוק, כפי שצריך להיות בית עלמין. האוניברסיטה, המשמשת סמל לחוכמה, השכלה בינה ודעת, והשטח הגדול עליו היא ניצבת הם אלו המדגישים כל כך את העדרה של החוכמה והתבונה שכל כך מנוגדים לאטימות הלב שהביאה להרס הגדול.

נקודות הזיכרון הן רבות ומכובדות, נוצרות בחובן פרטי עצב וכבוד לקהילה יהודית ענפה ומרשימה, שכמעט ונעלמה לה. קהילת סלוניקי היום היא קהילה קטנה ומתבגרת אך הקשר שלה לישראל וליהדות הוא קשר חזק ואמיץ, ובכל שנה , ביום השואה בינלאומי, 27.1, צועדת קהילה שלמה לאורך כל הדרך למרכז השילוחים המפורסם והעצוב. והחוטים  המקשרים הם חוטי זיכרון עצובים ושמחים ובעלי עצמה – ועל כל אלו, דיינו.

cof

cof