להזמנה הזאת של סלונה ממש לא יכולתי לסרב. חובבת מחזות זמר מושבעת אני, ואם יש כלי נגינה מעורבים בתמונה אז בכלל אין מה לדבר.
ביום שישי האחרון בין ההתארגנויות לחג- שבת- חג שבת, קפצתי עם הבת שלי לראות את המחזמר רוק בבית הספר שעלתה על בסיס הסרט School of Rock. באווירת המחזמר קיבלו את פנינו בכניסה בתיאטרון תל אביב המחודש (מה שהיה בזמנו בית החייל), עמדות לצילום עם כלי נגינה, מערכות תופים גיטרות וקלידים וכבר אז התחלנו להיכנס לעניינים.
המחזמר עוסק בדיואי (טל פרידמן), נגן כושל שסולק מהלהקה אותה הקים בעצמו, שמצא לו מקום לישון אצל חברו המורה שניבלי. מענה מקרי לשיחת טלפון המיועדת לחברו, שינה את חייו. הנגן הלא יוצלח שאף קרוא וכתוב לא בדיוק הקטע שלו, עבר להיות מורה מאחד בתי הספר הפרטיים המבוקשים.
ההפקה מושקעת, תפאורה, תלבושות וקאסט עשיר של שחקנים, בהם ילדים ששרים רוקדים ומנגנים בלייב. טל פרידמן, עם תפקיד ראשי מאוד מורכב בהצגה גם מבחינה ווקאלית וגם מבחינת המשחק שהוא נדרש לנגן ולהחזיק הצגה באורך של שעתיים וחצי. אז אמנם קצת קשה לו בגבוהים (או שהוא היה קצת צרוד באותו היום), אך עם זאת, מוביל את חבורת הילדים, בסך הכל טוב ומצליח להחזיק את המופע. מבחינתי מי שגנבו את ההצגה היו הילדים שניגנו הופיעו ושרו מקסים, והכוכבת מבחינתי היא איילת רובינסון, מנהלת בית הספר בעלת יכולות המשחק והיכולות הווקאליות המעולות.
שני דברים שהפריעו לי היו כמה התבטאויות בוטות של טל פרידמן שאמנם לכאורה מתאימות לדמות פורקת העול שהוא משחק אך לא הייתי שוזרת אותן בטקסט להצגה משפחתית (או שאולי הוא אילתר?) והדבר השני, התלבושות של פאטי, חברתו של נד שניבלי, שעולה עם גוזיה ולבוש פרובוקטיבי לבמה – לא מתאים לדעתי למשפחה ובטח לא לקהל הדתי שבוודאי יכול ליהנות בהצגה הזאת.
אורך המחזמר שעתיים וחצי, בעיקרון המחזמר מיועד לכל המשפחה, הבת שלי נהנתה ואמרה שלדעתה זה מתאים לילדים עד גיל 13- 14 והגיל המינימאלי לטעמנו שמונה.
אז אם מתחשק לכם לדחוף את הילדים שלכם קצת לנגן זו הזדמנות מצויינת לקפוץ ליהנות ממחזמר שמתאים לכולם עם מסרים של העצמה הגשמת חלומות ואמונה בעצמכם. ולגבי החלום, יש לי חלום ישן, להופיע במחזמר. אז כזה מחזמר שגם משלב נגינה בכלל הייתי נהנית מכל רגע.