אני בלחץ של חודש אדר וכבר יצא לי לפספס את 'היום האדום' ובמזל אדיר עוד הצלחתי לתפוס את 'יום הפיג'מות' בזמן לפני שהבן שלי ישלח הביתה בבושת פנים עם פתק מהמורה ביד על האמא הלא קשובה ל76,089 הודעות הוואטסאפ שנשלחו בקבוצת 'הכיתה המהממת של השכבה'.
מזל… מזל משמיים שממש בטעות הפיג'מה הייצוגית כבר יצאה מהכביסה ולא הייתי צריכה לרוץ בעשר בלילה לחפש לו חדשה.
אני לא בנויה לזה!!!
מיילא לבנות סוכה יצירתית בסוכות, עץ משאלות בט"ו בשבט, להכין סופגניות לא שגרתיות בחנוכה, למצוא תמונה משפחתית שכולם(!!!) בה מחייכים ביום המשפחה… אמאאאאא!!!
ועכשיו גם פורים איזה לחץ!! כל יום משהו אחר ומי בכלל המציא את כל המשימות האלה?
והשאלה הכי גדולה – מתי זה כבר יגמר???
כל יום תלבושת מיוחדת – מצוות 'נהפוכו'
עוד רגע ויתחסלו לי כל הממתקים שקניתי למשלוחי המנות כי מתחיל ה'ענק והגמד'.
ובתוך כל זה ה'קורונה' ריחפה לנו מעל הראש וכססנו ציפורניים לקראת הגעת התחפושות שהזמנו לפני שלושה חודשים, מסין כמובן.
ואז פתאום, כמו בהזמנה, הוא אומר לי בקול המתוק שלו 'אמא… בא לי משהו אחר'…
טוב חמודי, אני מרסנת את עצמי, זה היום בו אתה בוחר מה תרצה להיות, כי בפורים הכל אפשרי – כי גם כך, כולם כבר משגעים את אמא…
תכלס, העובדה שבחרנו יחד את התחפושת החדשה והעברנו אחה"צ שלם בבחירה, פסילת אופציות ובתכנון התחפושת החדשה כבר עשתה את שלה – היינו יחד, גם אם זה כלל כאבי ראש ושינוי כל התכניות…
חג שמח גם לכם!