אחיותיי, אחי ואני גדלנו בבית של הנדימן שבנה את ביתנו וכולנו מגלים את אותם הכישורים וממשיכים את דרכו. את הבית הפרטי שלי אני חולקת עם "בוב הבנאי" הפרטי שלי, האיש הכי מוכשר שיש, עם ידי זהב, שמגשים לי כל חלום.
כשנכנסתי לסניף ACE האווירה הייתה נהדרת והתקבלנו בחום. גם האחיות סיון ומיטל, מנחות הסדנה, גדלו בבית דומה, עם אמא שמהווה השראה, והן עשו מזה קריירה. בסדנה למדנו טריקים לעיצוב הבית, קיבלנו הסבר על מוצרים חדשניים בתחום וקדחנו בהצלחה בקירות, תוך כדי שאנחנו לומדות על אורך הברגים הנכון והשימושים שלהם.
קיבלתי טיפים רבים, שאחד מהם אימצתי מיד נוכח רכישת המסגרות האחרונה שלי, פוסטרים שניתן לרכוש ולהדפיס מיידית, מאטסי למשל, מה שנקרא בלעז, פרינטבלס.
ישר לאחר הסדנה נסענו להפרשת חלה. בדרך חזרה הביתה, חמושה בשלוש חלות וים של ברכות, העיניים כמעט עצומות, חברה קולטת ערימת גרוטאות מימין לכביש. היא מכירה אותי, היא אחותי הלא רשמית, ואז חריקת בלמים, סיבוב פרסה ואני מתעוררת לחיים, קופצת מהרכב, ד' קופצת אחריי בחרדה. היא יודעת מה יגידו בבית, יאשימו אותה שהתרשלה בתפקידה. שלא שמרה שלא אביא עוד גרוטאות. בלית ברירה היא מעמיסה את הרכישה מערימת הגרוטאות, עגלת ברביקיו וכלוב של ציפורים. אני מתעוררת לחיים ומודיעה להן שזה בזכות הברכות, שקיבלתי מיד את מה שביקשתי.
ניסיתי להסתיר את הרכישות, זה לא עזר, סיגלתי לעצמי את תכונות הצפרדע החירשת וסיננתי קיטורים מהמשפחה על האספנות שלי. גם מהחיילת שחזרה הביתה שמעתי "למה אנחנו צריכים כלוב אם אין לנו ציפורים".
התלבשתי כרגיל וכיאה לבעלת בוטיק מכובדת, ג'ינס, מגפיים על עקבים וסריג. שום דבר לא הצהיר על כוונותיי לממש את פנטזיית השיפוצים שלי כבר בבוקר והמשימה הכי חשובה הייתה לא ללכלך את הבגדים ולשרוד עבודה עם מגפיים על עקבים.
הכול היה ממש טרי, והיה באמתחתי כל הציוד הנדרש בדיוק כמו שהסבירו לנו אמש בסדנה של ACE. סט כפפות, שפכטל, מגבת לחה, מברשות, צבע מסוג שאבי שיק, נייר שיוף, סינר עבודה והכי חשוב מוזיקת רקע טובה ומצב רוח יצירתי במיוחד.
המטרה הייתה ברורה והדרך לא פשוטה. העגלה הייתה חרוכה מאש במקומות מסוימים, מה שדרש עבודת שפכטל מסיבית ותוכנית חלופית למקרה שלא אצליח. וילון אמבטיה ישן הונח מתחת לעגלה והתחלתי בפעולת השיוף, גם את חלק המתכת שייפתי בכדי להוריד שאריות לכלוך ושומן.
נר ריחני הוצא מכוסית המתכת ושימש אותי לסימון המקומות שארצה לחשוף אחר כך, הלכתי על הפינות.
העגלה נצבעה בלבן פשתן מט מסדרת צבעי השאבי שיק בשתי שכבות.
לאחר שהעגלה התייבשה הפכתי אותה ובעזרת ספרי הצבע הלבן של טמבור שקיבלתי במתנה מ ACE- צבעתי את כל החלקים הפנימיים.
לאחר שהעגלה הייתה יבשה עברתי עם נייר שיוף על אותם מקומות שכיסיתי בשעווה וחשפתי אותם.
שיפוץ הכלוב כבר ממש היה פשוט לאחר מכן. שטפתי אותו היטב וייבשתי ובעזרת ספריי הצבע צבעתי אותו מבפנים ומבחוץ.
אלבום פרטי
היצירות המשופצות הונחו אחר כבוד בסטודיו שלי. כשמגשים החלומות חזר בערב הוא רק הנהן בראשו ואמר "אני רואה שיש לנו כלוב חדש".
אני מחכה כבר לסדנה הבאה וללקוחות שיגיעו לראות את הרכישה האחרונה מחנות הרחוב ביום פינוי האשפה.
הסדנה מומלצת בחום לנשים שנמאס להן לחכות לבעלים או להנדימן השכונתי. YES WE CAN זו לא רק אמירה עכשיו זו גם הפשטות שבלקחת אחריות ולהכין לבד. רוצות גם? מזמינה אתכן להירשם לסדנה בקישור: סדנת ACE IT