זקנה, אוהבת להשתעשע עם בדים מבריקים?

לא קשה לנווט בארון הבגדים שלי. אם אני לובשת בגד, אני קונה אותו בחמישיות (או עשיריות), כך יש לי בארון מספר ערימות שבכל אחת יש רק סוג אחד של בגד, וקשה לטעות, למרות שכל הארון צבוע שחור.

לא מטרידה את עצמי כל בוקר בשאלה מה אלבש היום? הרי אחרי שהצלחתי להחליט מה ללבוש, מסתבר שהבגד בכביסה, או לא מריח משהו, או פתאום יש  לו כתם, או חור קטן. אני כבר עייפה, רק מהשתלשלות הסיפור. לי יש מדים, כלומר בגדים שחורים, לרוב בגזרה זהה, ויש מספר כמעט לא מוגבל של סטים כך אני אף פעם לא עומדת מול שוקת שבורה, שלא לדבר על כך שאני נמנעת מערמות בגדים על הכסא ליד המיטה (זה קורה כשאני מגוונת בתלבושות).

אז בהתחשב בנזירות המינימליסטית של הגרדרובה שלי, זה טיפה משונה ש"כן! זקנה אוהבת להשתעשע עם בדי בטנה מבריקים וצבעוניים". לפחות הזקנה הזאת.

היצירה האחרונה:

פרח כתום-ורוד עז

 

ומגוון הווריאציות הצבעוניות:

ערימת פרחים 2

 

מהמם על כובע:

פרח על כובע עם בובה

 

מקסים על סיכת שיער או סיכת בגד:

פרח בשיער של פאני 1

 

המסר של היום? כיף להשתעשע עם בדי בטנה מבריקים וצבעוניים, בכל גיל.

 

הזקנה שלכם
טוב, האמת היא שאני לא באמת יודעת איך זה להיות זקנה, למרות שאני זקנה. נראה די בטוח שאהיה זקנה גם עוד 20 שנה (כמו אימא שלי, שתהיה בריאה) ומה הקשר בין זה לזה? מסתבר שלהיות זקנה זה דינמי כמו להיות לא זקנה.