זעמו הנסתר של הלב/ג'ון בוין

"חבר אמר לי פעם שאנחנו שונאים את הדברים שמפחידים אותנו".

מה מפחיד אותנו בקהילה הלהטב"ית? מה מאיים עלינו כשאנו פוגשים זוג גברים או נשים

מחובקים? למה אנחנו חושבים שהם צריכים להשתנות ולהיות כמו כולם? מדוע אנחנו לא

יכולים לקבל כל אדם כפי שהוא?

ג'ון בוין כתב סיפור אהבה נפלא על נושא מורכב מאד – אהבה חד מינית.

אינני יודעת האם יש קרבה אישית בין הסופר לאחת הדמויות, או שהוא ערך תחקיר על הנושא

מכיוון שהתיאורים מדוייקים הדמויות בנויות היטב, ויש בהחלט תחושה שאנו "מציצים"

מהצד וחווים בכל רגע נתון את מה שמרגיש סיריל כגבר הומו בין השנים 1945-2015.

סיפור המסגרת מדבר על סיריל שנולד באירלנד מחוץ לנישואים לנערה כפרית שגורשה

מקהילתה, הוא אומץ על ידי זוג מוזר שלא בדיוק גידל אותו בתוך חממה של תא משפחתי,

אבל הוא לא התלונן על כך מעולם. זהו סיפור על שקרים שאנשים מספרים לעצמם ולקהילה

בה הם חיים בכדי להיות חלק מהם ובכדי שלא ידחקו אותם לשוליים, זהו סיפור על אטימות

החברה לקבל את האחר, סיפור על רוע ליבם של הבריות, על בורות של אנשים שבביאה אותם

לשנאה גדולה. ג'וליאן היה חבר הילדות של סיריל ושימש לו עוגן יציבה בחייו עד הרגע שבו

הם נפרדים זה מזה בכעס גדול. סיריל נולד וחי באירלנד שאחרי מלחמת העולם השנייה

מקום בו הדת והכמרים שולטים ביד רמה, יחסי אהבה בין שני גברים נחשב לחטא גדול.

התיאור המדוייק ביותר בספר שמסביר את הקושי להיות מי שאתה כתוב בעמ' 176:

"היה קשה להיות אירי בתקופה הזאת, קשה להיות בין עשרים ואחת, וקשה להיות 

גבר שנמשך לגברים".

ג'ון בוין מדלג בסיפורו בקפיצות של שבע שנים ונותן לנו פרספקטיבה על חייו של גבר

שחושק בגברים, היכן הוא מוצא פורקן מיני, היכן הוא מחפש אהבה, כיצד מתייחסת

אליו החברה, את מי הוא משתף באמת שלו ומי הם בעצם החברים שלו. בכדי לחוות אהבת

אמת נאלץ סיריל לברוח מאירלנד לאמסטרדם ושם הוא מוצא את בחיר ליבו ונפשו. איזו זוגיות 

נפלאה היתה להם, אהבה טהורה ואמיתית שהיה תענוג לקרוא עליה. הטוב הזה לא נמשך לנצח

ואתם מוזמנים לגלות מה קורה לזוג גברים אוהבים, ואם אתם מאד סקרנים לדעת האם סיריל

פגש את אימו וכיצד עברו עליו 70 שנותיו אתם מוזמנים לגלות בעצמכם.

זהו ספר חובה לכל ההורים לילדי הקהילה הלהט"בית, זהו ספר חובה לכל אדם שחי בחברה

מתוקנת וצריך להבין ולדעת שאנחנו לא אלוהים ואין לנו זכות לשפוט אף אדם על פי

נטיותיו המיניות ויש לו זכות לחיים רגילים כמו לכל אחד מאיתנו.

לא קל היה לי לקרוא את הסיפור רווי האלימות וההתנשאות החברתית, לא קל היה לי לחשוב

שזוהי מציאות של נערים/נשים/גברים/נערות רבים החיים סביבי, ועוד יותר היה לי קשה

לחשוב על טיפולי ההמרה המוצעים להם, מה שמביא אותי למחשבה שאטימות היא מחלה

קשה, כואבת ומסוכנת.

בואו נביא את האור ונגרש את החושך מעולמנו!