זנות חיוורת

ההצגה בבימויה של דליה שימקו סיפורה של אסתר היא העתק חיוור של ההצגה המעולה שביימה – אחוזת וייס. רשמים

בחורה עם מחשב נייד

אחרי ההצגה של תיאטרון תמונע ברחוב שוונצינו בתל אביב חיכה לי על הפגוש של האוטו כרטיס ביקור מנערת ליווי או אם נדייק – זונה. היא הציעה לי לעשות לי טוב, לפנק אותי עד השעות הקטנות של הלילה ולעשות לי מסאז' אירוטי. בלונדינית מפתה שציינה שיש אצלה חנייה נוחה. ההצגה שממנה יצאתי באותו רגע היתה על זונות. חשתי חמלה לאישה מחומצנת השער שהביטה בי במבט מצודד. מאחורי המבט המזמין – קלטתי מצוקה.

סיפורה של אסתר הוא העתק חיוור של ההצגה המעולה אחוזת וייס שהיתה גם היא הצגה בבימוייה של דליה שימקו. העלילה דומה, האיכות פחות. על אחוזת וייס היו לי רק סופרלטיבים, ל"סיפורה של אסתר" – לא. בכניסה לתיאטרון היה לי לא נעים. הגעתי בזמן, היה גשם ותור ארוך השתרך בין הטיפות מחוץ לתיאטרון. כשסוף סוף הייתי בקופה התנפל עלי אילן שיינפלד (המחבר של המחזה), והתלונן שעכבתי את ההצגה. ההצגה החלה באיחור קל בגלל התור ולשחקנים לקח זמן להתחמם. מאחר שזו אחת ההופעות הראשונות, הם לא שלטו בטקסט ושגו במהלך הערב, הפריע לזרימה.

זהו סיפור של מעגל הסבל של זונות. אמא זונה שהביאה לעולם בת וניסתה להגן עליה מגורל דומה. ככל שהגנה האם על בתה יחידתה, כך הובילה אותה שלא במתכוון לזנות בתנאי עבדות והתעמרות. גורל. לתוך הסיפור הזה דחף אילן שיינפלד המחבר אינספור פרטים וסיפורים: אנטישמיות ואלימות כלפי יהודים (מדובר בסוף המאה ה-19), בדידות של אלמנה לשעבר – זונה שבעלה מת מוות טרגי בתאונת עבודה, בית יתומים במנזר, בת של רב שגם היא נחטפה לזנות והפכה למשוררת עגמומית, טבעת שיש לה סגולות שעד סוף ההצגה לא ברור אם זו טבעת המספקת הגנה על הגיבורות או תוקעת אותן עמוק לתוך ייסורים ועוד ועוד ועוד אלמנטים שיצרו עומס ולא התחברו לכלל עלילה קוהרנטית. המשחק גם הוא לא שמר על רמה אחידה. היו רגעים חזקים כמו האונס של אסתר באניה וצניחות ברמת המשחק.

מעשה בטבעת. צלם יוסי צבקר
מעשה בטבעת. צלם יוסי צבקר

אסתי זקהיים, המגלמת את  בכירה הזונות בבית הזונות, לא נכנסה היטב לתפקיד של זונה ותיקה שהיא גם אישה טובה ורחבת לב ורוצה לגונן על הזונות האחרות, (זאת בניגוד חריף לתפקיד המרשעת ב"אחוזת וייס" בו היא חישמלה את הקהל והפגינה יכולת משחק מרשימה. הבעייה של זקהיים היא הטקסט שבפיה והדמות השטוחה). עודד מנסטר שגילם מספר לא מבוטל של דמויות הוא שחקן מצויין אבל בהצגה זו לא בנה דמויות שונות ומובחנות מספיק. נדרשת ממנו עבודה נוספת על התפקידים השונים. הגיבורה הראשית שירה עדן היפיפייה שגילמה את אסתר היתה מצויינת והפגינה משחק מרתק ומעבר מרשים מילדה תמימה לזונה חזקה ועוצמתית. סוף המחזה מאולץ: אחרי מסכת הייסורים ואי הצדק – האפי אנד מודבק ופתאומי.

אסתי זקהיים במרכז. צלם: יוסי צבקר
אסתי זקהיים במרכז. צלם: יוסי צבקר

למרות הביקורת – הצגה זו, כמו כל הצגה שראיתי לאחרונה בתיאטרון תמונע, היא חוויה לחושים ולרגש יותר מההצגות של רוב התיאטראות הרפרטואריים בישראל.

ההצגה מושקעת, התפאורה (אלכס ברויטמן) והמוסיקה (איסר שולמן) מצויינים, התלבושות נהדרות (דיתי אופק-צרפתי) כוראוגרפיה מרשימה ומשכנעת (ליאת אקטע) יש עבודת בימוי רבה, מעמיקה ומוקפדת (דליה שימקו), אבל המחזה בינוני וזה מקרין על כל השאר.

מחבר: אילן שיינפלד

עיבוד לבמה: אילן שיינפלד ודליה שימקו
בימוי: דליה שימקו
תפאורה: אלכס ברויטמן
תלבושות: דיתי אופק – צרפתי
מוסיקה מקורית: איסר שולמן
כוריאוגרפיה: ליאת אקטע
עיצוב תאורה: יעקב סליב
ע. במאית: אדוה לוי
שחקנים: אסתי זקהיים, רוברטו פולק, מאיה גסנר, ליבי טננבוים, אורלי טובלי, שירה עדן, עודד מנסטר, מיכל פוליצר

משך ההצגה: כשעתיים